זיו – פרשת השבוע: פרשת שמות

ספר שמות נקרא גם ספר ה״יציאה״ בשפות האירופאיות, וכן ״ספר יציאת מצרים״ על פי המסורת, בכדי להזכיר את האירוע המרכזי בהיסטוריה של ישראל, היציאה שבדמותה יהיו כל הגאולות העתידות לבוא. ולפיכך, תחילת הספר מכילה את כל המרכיבים האופייניים לכל עבדות. הוא נפתח עם שלטונו של פרעה אשר ״אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף״ (שמות א:8). למעשה, אומרים המפרשים, הוא סירב להכירו - אותו ואת אלוהיו. ואכן הוא ישאל יותר מאוחר ״מִי יהוה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ״ (שמות ה:2). הספר מתחיל עם ספירת בניו של יעקב ומציין בזאת כי הם שמרו על זהותם ועל קריאתם גם בין המצרים. ועובדה זאת מגבה את פרעה אשר חש מאוים. לפיכך הוא יתקוף את עצם הקיום של העם העברי, ולא רק את תרבותם. הוא מתאר בהגזמה את כוחם ומספרם ומנסה להשמיד אותם על-ידי העבדות. אחד המפרשים קרא את המילה ״בְּפָרֶךְ״ (שמות א:14) כ״בפה רך״ - באמירות רכות : פרעה מנסה להערים על העבדים ולהראות להם שהעבדות עדיפה על החופש. עובדה זאת עשויה להסביר את גישתם של העובדים שמתנגדים לניסיונו של משה לגאול אותם על ידי הריגת המצרי (שמות ב:1-15) : הם למדו לאהוב את מצבם.

לבסוף, פרעה מחליט להתחכם ומצווה להרוג את כל הזכרים הנולדים, בהתרסה נגד דבר האלוהים וההבטחה שניתנה לאברהם לשים את זרעו ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים לרוב. אך תחכומו מוגבל, הסכנה אינה מהבנים… פרעה המעיט בערך נחישותן וכוחן של הנשים ש״ייראו את האלוהים״. הן לא מסתפקות באמונה, הן יראות את אלוהים יותר מאת כל הפרעונים, ומחליטות להמרות את מצוות השלטון - המרד האזרחי המתועד הראשון בהיסטוריה. הן תהיינה נוכחות לאורך כל חייו של משה כדי להתעמת עם כוחות המוות אשר מבקשים להורגו מעת היוולדו : אלה הן קודם כל אמו ואחותו ולאחר מכן המיניקות הידועות לטובה, בת פרעה ולבסוף אשתו ציפורה (שמות ד:24-26) כפי שנאמר ״בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים״ (שמות רבה א:12). שבת שלום.