בנדטו: עם ישוע במדבר בצום הארבעים

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת; מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה׃
אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת; לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי׃

כַּאֲשֶׁר יָצָא מִירִיחוֹ הוּא וְתַלְמִידָיו וַהֲמוֹן עַם רַב, יָשַׁב עַל־יַד הַדֶּרֶךְ עִוֵּר קַבְּצָן, בַּרְטִימַי בְּנוֹ שֶׁל טִימַי. שָׁמַע בַּרְטִימַי כִּי יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת הוּא וְהֵחֵל לִצְעֹק: «בֶּן־דָּוִד, יֵשׁוּעַ, רַחֵם עָלַי!» אָז גָּעֲרוּ בּוֹ רַבִּים לְהַשְׁתִּיקוֹ, אַךְ הוּא הִרְבָּה עוֹד יוֹתֵר לִצְעֹק: «בֶּן־דָּוִד, רַחֵם עָלַי!» (מרקוס י:46 - 48).

אִם־עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ; אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד׃
כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה; לְמַעַן, תִּוָּרֵא׃

וְאָמְרוּ לוֹ: «רַבִּי, הָאִשָּׁה הַזֹּאת נִתְפְּסָה בְּנִאוּף, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. מֹשֶׁה צִוָּנוּ בַּתּוֹרָה לִסְקֹל נָשִׁים כָּאֵלֶּה, וּמָה אַתָּה אוֹמֵר?» זֹאת אָמְרוּ כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בְּמַה לְּהַאֲשִׁימוֹ. אוּלָם יֵשׁוּעַ הִתְכּוֹפֵף וּבְאֶצְבָּעוֹ כָּתַב עַל הָאָרֶץ. כְּשֶׁהוֹסִיפוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, זָקַף קוֹמָתוֹ וְאָמַר: «מִי מִכֶּם נָקִי מֵחֵטְא, שֶׁיְּהֵא הוּא רִאשׁוֹן לְהַשְׁלִיךְ עָלֶיהָ אֶבֶן!» וְשׁוּב הִתְכּוֹפֵף וְכָתַב עַל הָאָרֶץ. כְּשָׁמְעָם זֹאת יָצְאוּ אֶחָד אֶחָד, הָחֵל מֵהַזְּקֵנִים. הוּא נוֹתַר לְבַדּוֹ וְהָאִשָּׁה עוֹדֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ. הִזְדַּקֵּף יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: «אִשָּׁה, אֵיפֹה הֵם? הַאִם לֹא הִרְשִׁיעַ אוֹתָךְ אִישׁ?» הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה: «אַף לֹא אֶחָד, אֲדוֹנִי». אָמַר לָהּ: «גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי מַרְשִׁיעַ אוֹתָךְ; לְכִי וְאַל תּוֹסִיפִי לַחֲטֹא עוֹד» (יוחנן ח:4 - 11).

קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי; וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי׃
נַפְשִׁי לַאדֹנָי; מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר׃

אִישׁ הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתָהּ עֵת, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ; וְהָאִישׁ צַדִּיק וְחָסִיד וּמְחַכֶּה לְנֶחָמַת יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה עָלָיו. וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִגְלָה לוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה מָוֶת בְּטֶרֶם יִרְאֶה אֶת מְשִׁיחַ יהוה, וּבְהַדְרָכַת הָרוּחַ הוּא נִכְנַס אֶל הַמִּקְדָּשׁ. כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַהוֹרִים אֶת הַיֶּלֶד יֵשׁוּעַ, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּנָּהוּג עַל־פִּי הַתּוֹרָה, לָקַח אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבֵרַךְ אֶת אֱלֹהִים וְאָמַר: «וְעַתָּה, אֲדֹנָי, פְּטֹר נָא אֶת עַבְדְּךָ בְּשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כִּי רָאוּ עֵינַי אֶת יְשׁוּעָתְךָ אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים: אוֹר לְהָאִיר לַגּוֹיִם וְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ» (לוקס ב:25 – 32).

יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל־יְהוָה כִּי־עִם־יְהוָה הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃
וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל; מִכֹּל, עֲוֹנֹתָיו׃

«כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם. הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו» (יוחנן ג:16 – 17).