זיו: פרשת השבוע – פרשת מקץ

שם הפרשה השבוע - מקץ - מצביע על ״סוף״, או ליתר דיוק, לפי המסורת היהודית, סופה של תקופת חושך בכדי להיכנס אל האור. המסורת מצטטת כאן את איוב ״קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וצַלְמָוֶת״ (איוב כח:3) . לפיכך, זה מתאים מאד שפרשה זו מתואמת כל שנה עם חג החנוכה - חג האורות. המילה ״קץ״ קשורה ליקיצה משינה, בעיקר לאחר חלום. וזהו אכן העניין שבו עוסקות גם הפרשה וגם ההפטרה השבוע, מכיוון שאנו מוצאים בהן את חלומותיו של פרעה, חלומו של שלמה, וברמה יסודית, גם את חלומותיו של יוסף - ושל כל ישראל.

כאשר יוסף חולם את חלומותיו בפרשה שעברה (״וישב״), הוא חלם שני חלומות אשר הם חלום אחד. בראשון, הוא אמר לאחיו ״הִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה והִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וגַם־נִצָּבָה והִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי״ (בראשית לז:7), ובשני הוא חוזר על אותו רעיון ״וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד והִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ והַיָּרֵחַ ואַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי״ (לז:9). אך יש כאן הבדל מאד משמעותי בין שני החלומות הללו : בראשון הוא עובד יחד עם אחיו בעבודה משותפת אף אם הוא מציג את עצמו בסוף כגדול מבניהם. בשני, אין יותר עבודה משותפת, מערכת השמש כולה משתחווה לו.

לא אחיו, אשר שואלים ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם־מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ״ (בראשית לז:8), ואף לא יעקב אביו אשר תמהה ״מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה״ (בראשית לז:10) הבינו את חלומותיו. סביר גם להניח שיוסף עצמו עוד לא הבין אותם. אך בתקופת עבדותו ומאסרו תהיינה לו שתים עשר שנה לפענח כל פרט ופרט בחלומותיו. הוא נעשה פותר חלומות מומחה בדיוק מכיוון שהוא לא חדל לתהות ולבאר לעצמו שוב ושוב את אותם חלומות אשר חלם בגיל 17.

עתה, אל מול פרעה וחלומותיו (באומרו לפרעה: ״חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא״)(בראשית מא:25), ברור ליוסף (ואף לחרטומי מצרים ולחכמיה, לפי המדרש) שהחלומ(ות) עוסקים ברעב. אך רק יוסף לבדו מזהה כאן מיד את השיבולים שעליהן חלם פרעה. אלה השיבולים אשר אותן אלם לאלומות עם אחיו בחלומו הראשון. הוא מבין שזה חייב להיות הוא עצמו שינהל את אספקת התבואה למצרים ושעל ידי כך הוא יביא לאיחוד עם אחיו. זאת הסיבה שיש לו את האומץ והביטחון להציע לפרעה: ״וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם״ (בראשית מא:33).

זה הרגע שבו חולפים הצללים והוא יכול לראות בברור את השלמת משימתו המקורית, אשר החלה לפני זמן כה רב בארץ כנען כאשר איש בלתי ידוע שאל אותו: ״מַה־תְּבַקֵּשׁ״ (בראשית לז:15) ויוסף השיב ״אֶת־אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה־נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים״. שבת שלום.