איזה רע עשו?

בתחילת השבוע הראשון של צום הארבעים, הליטורגיה מלמדת אותנו שיעור עוצמתי בנושא החטא אשר במחדל באמצעות המקרא של סיפור יום הדין בפרק כה של ספר הבשורה על פי מתי. לאלה לשמאלו המלך אומר: "לְכוּ מִמֶּנִּי, אֲרוּרִים, אֶל אֵשׁ עוֹלָם הַמּוּכָנָה לַשָֹטָן וּלְמַלְאָכָיו" (מתי כה:41).

מה הם הפשעים אשר עשו על מנת לזכות בעונש כה נורא? אחרי ככלות הכל, הם לא רצחו ולא גנבו, לא הוציאו לשון דיבה, לא עשו מעשי חבלה ולא הניחו פצצות במטוסים. הם לא עשו דבר וזאת ההאשמה נגדם. ההאשמה היא שלא ראו. תהייתם אמיתית לבטח ואף וכנה נוכח נזיפת המלך באומרם: "אֲדוֹנֵנוּ, מָתַי רָאִינוּ אוֹתְךָ רָעֵב אוֹ צָמֵא אוֹ עוֹבֵר אֹרַח אוֹ עָרוֹם אוֹ חוֹלֶה אוֹ בְּמַאֲסָר וְלֹא שֵׁרַתְנוּ אוֹתְךָ?" (מתי כה:44).

ייתכן ועיוורונם אות אנוכיותם. ברם, התנהגותם היא כזאת בגלל שהם עסוקים עם דאגותיהם ובכן לא שמים לב למצוקת הזולת. צום הארבעים מהווה זמן להזכיר לעצמנו שאבינו אינו עיוור לדאגותינו וצרכינו והוא מודע להם. עלינו לחדש את ביטחוננו ברחמיו ונאמנותו משחררת אותנו מעצמינו ומרפאת את עיוורוננו על מנת לאפשר לנו למסור לזולת את האהבה שהאדון מעניק לנו.