הם נעמדו

בסיפור תחייתו של בן האלמנה מנעים (לוקס ז:11 – 17), המבשר מזכיר את הפרט הזה: "(הוא) נגע במיטה ונושאי המיטה נעמדו" (פסוק 14). לקראת סוף ספר הבשורה, לוקס כותב אודות שני התלמידים אשר הלכו בדרכם לעמאוס בשעה שישוע פגש אותם בדרך: "השניים נעמדו ועצב היה נסוך על פניהם" (לוקס כד:17). בשני המקרים, ישוע עוצר את תהליך המוות. נושאי המיטה לא ימשיכו את דרכם אל בית הקברות. התלמידים אשר ירדו מירושלים בכיוון עמאוס, אף הם חיוו את המוות כי היו עדים לקבורת תקוותם: "אנחנו קיווינו כי הוא זה אשר עתיד לגאול את ישראל" (לוקס כד:21). ישוע מנחיל מכה על מנת לעצור את התקדמות המוות.

סיפור תחייתו של בן האלמנה מתחיל עם דיוק זה: "ישוע "הוא הלך אל עיר אשר שמה נעים" (פסוק 11) ומסתיים עם חתימה זו: "הדבר הזה על אודותיו התפשט בכל יהודה ובכל האזור אשר מסביב" (פסוק 17). ישוע בא אל העיר והדבר יצא ממנו. הדבר אינו סיפור הנס או השמועה אשר נפוצה בלבד. הוא דבר החיים אשר נפוץ באמצעות הכרזת הבשורה כדי שכל אחד יתחדש על ידי כוח תחייתו של ישוע.