טיול קהילת ירושלים בגליל

במהלך הנסיעה, בשעה שהשיחות זרמו, זמן אף לשירים וריקודים ומשחקים עם הילדים, האוטובוס נעצר בשתי תחנות. הפעם הראשונה הייתה מעל לוואדי קלט ובמקום האב פיוטר הסביר את תולדות המנזר סנט ג'ורג קוזיבה ומסר מידע מעניין אודות חיי הנזירים. התחנה השנייה הייתה על גדות נהר הירדן, במקום טבילת המשיח. בני הכין תפילת בוקר נפלאה ובמהלכה כל הנוכחים היו יכולים לחדש את טבילתם. האב דוד אף שפך ממי הירדן על ראש כל אחד, סימן של החיים החדשים אשר למענם אנו מודים לה'. החוויה הייתה עמוקה וחזקה במיוחד כי אנו מתקרבים לחג השבועות, זמן הטבילה ברוח הקודש.

בהגיענו לשפת הכינרת, הנוסעים מצאו מקום מרהיב ושקט לאכול בו את ארוחת הצהריים שהביאו איתם – ליד כנסיית ראשות שמעון כיפא, אחד המקומות הקדושים תחת השגחתם של האבות הפרנציסקאנים. לאחר מכן, האב פיוטר ערך מיסה מאוד מיוחדת: על פני הכינרת בסירה קטנה בדומה לאלה אשר נסעו בהן ישוע ותלמידיו לפני שנים רבות. רוח חזקה טלטלה את הספינה, הרעישה והסתירה את קולותיהם של הקוראים ואף איימה לחטוף את לחם הקודש. למרות התנאים ואולי בגללם, המשתתפים העריכו עוד יותר את המקרא אודות הסערה מספר יונה. ברגשות עזות ובהבנת הטבע האנושי השבריר מול הבריאה, פני המשתתפים זהרו. בני הנחה את המוזיקה ושרו ביתר שאת להשמיע קול מעל לרוח הנושבת. בתום המיסה, היותר אמיצים אף רקדו על סיפון הסירה לתת ביטוי לשמחת הקהילה.

המטיילים הגיעו לקזה נובה בטבריה, אכסניה בניהול חברי קהילת קונוניה יוחנן המטביל אשר קיבלו את המגיעים בחום ובהתלהבות. זמן פנאי לפני ארוחת הערב היה הזדמנות לנוח, לטייל, לשחות בכינרת, להמשיך את השיחות... וליהנות מהמים ונוף ההרים. כמה חברים אף השתתפו בחגיגת החידה הראשונה של הילדים הלבנונים במהלך המיסה מרונית אשר נערכת כל שבוע בכנסיית היוונים הקתולים בעיר. כולם התכנסו יחד שוב לאכול ארוחת ערב וחגגו באופן ספונטאני את יום השנה השלושים ואחד מאז הנדרים כנזירה של האחות הקטנה חלינה. שמחנו מאוד להיות איתה ולחגוג יום זה: מזל טוב!

לאחר הארוחה, שלוש קבוצות נוצרו. אחת צפתה בסרט הישראלי "סיפור גדול", קומדיה ישראלית. הקבוצה השנייה יצאה לצפות במופע היומי האור קולי על הכינרת. הקבוצה השלישית, בעיקר הילדים, התכנסו עם האב רפיק, לשחק משחק תנ"כי והאב רפיק, מורה סובלן וחנון, עזר להם לענות על השאלות הקשות. כולם שמחו לנצל זמן ארוך מהרגיל לבלות איש במחצית רעיהו, לחלוק את הארוחה יחד ולבלות בצחוק וברוגע.

למחרת, המטיילים המשיכו את דרכם והגיעו להר האושר לסעודת האדון תחת כיפת השמיים. יופי המקום המרומם מעל לכינרת והנוף יצרו אווירת אושר, כמן הבטחה לפרי ביצוע המילים הקשות שישוע מלמד אותנו. האב רפיק ערך את המיסה והסביר שבחסד האל בלבד נוכל למצוא את האושר כאן ועכשיו, אף בלב לבם של הקשיים הסובבים אותנו. המפתח איננו לברוח מפני קשיים אלה אלא להתגבר עליהם בכוח האמונה. בילינו שם זמן תפילה במקום חשוב לכולנו.

מהר האושר, המשכנו את דרכנו לבית ג'אן, כפר דרוזי. עצרנו מול נוף מרשים, גבעות ועמקים והיה ניתן לראות עד הרי הכרמל, נצרת, הר תבור ועד הרי לבנון וסוריה. במקום, חיכה לנו מורה דרך דרוזי אשר הסביר לנו את תולדות הדת המסתורית הזאת, המושרשת בתנ"ך ובתולדות האסלאם. בהומור, הוא סיפר את האגדות הנגזרות מהסיפורים המקראיים, כגון סיפור אליהו, אשר הפך מילונים לסלעים כי בעל המשק במקום סירב לתת לו אותם. הוא אף הסביר שיתרו (המכונה שועייב), חותן משה, הוא המייסד של הדת הדרוזית על פי אמונתם. הוא השיב על השאלות הרבות שנשאלו על ייחס הדרוזים לשלטונית המדינות שבהן הם חיים, תולדותיהם ואורח חייהם.

הביקור בכפר הוביל את המטיילים לגנו של הדוקטור דבור. בגן, נזרעו צמחים רבים המשמשים למטרות רפוי וקיימים משלים אודותם. זיאד, מנהל העסק הביתי הזה אשר יוצר סבונים ומוצרים שונים נתן לנו הסברים. חברי הקהילה בילו זמן רב עם הצמחים, בהריחם, בניחוש שמותיהם ולהשוות ביניהם.

כבר רעבים, כולם התיישבו ליד שולחן לארוחת צהריים דרוזית: מרק עם תבלינים, "מקלובה" – מנה שהופכים אותה כאשר הסועדים מסתכלים – ועוד. הגיע הזמן לשוב הביתה ועלו לאוטובוס לצאת בדרך חזרה לירושלים.

כולם שמחו מאוד שהיה לנו זמן לחיים משותפים, כיף ותפילה במקומות יפים. תודה לססיל אשר ארגנה את הטיול ולכל אלה שעזרו לה. זמן כזה מחזק את הקהילה ותורם לעצב אותה עוד ועוד בצלם המשיח. אנו מחכים בקוצר לרוח לטיול הבא.