"אור לגויים" – פרספקטיבה נוצרית

בראשית בריאת העולם, ברא האל את האור להאיר בחושך. בבוראו את האדם, נזר הבריאה, התכוון האל שילך באור ובכך יַגְבִּירוֺ עלי אדמות. בני אדם נקראים לחיות באור כבני בורא האור. ברם, האדם הראשון העדיף להסתתר בחושך, בין עצי הגן, מאשר לפנות אל אביו הרחום בתחינת סליחה על עבירת האכילה. ההסתתרות בחושך היוותה צעד ראשון בתהליך ההתדרדרות לטמיון החטא, שאף ידע שפיכת דמי תם, מבול חורבן ובלבול שפות.

באברהם ובזרעו, האל יזם התחלה חדשה. צאצאי אברהם, ובני ישראל במיוחד, נקראו ללכת כבני אור, המיישמים את דבר האל, בהיותם ברכה ובכך השליכו את אורם על פני החושך. האל הוציאם מעבדות לחירות, הוליכם אל ההר לקבל את תורתו, הנחילם את הארץ המובטחת כדי לחיות כבני אור המקרבים את כל הגויים אל תורתו. "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלוהֵי יַעֲקב וְיורֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאורְחותָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלָים... בֵּית יַעֲקב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'" (ישעיהו ב:ב.ד). ברם, לעיתים קרובות, העם לא התמיד בשמירת האמונים לגואלו ומלכו. למעשה, אחת המתנות הגדולות אשר העניק עם ישראל לכלל האנושות הינה ווידוי חטאים עניו וכן - ווידוי אשר ממלא את ספרי תולדות העם בכתובים.

קמו נביאים בעם ישראל כדי להזכיר לו את ייעודו. על אף נאמנותה של שארית הפליטה, רבים בעם דבקו בסירובם לאור עד כי נבלעו בחושך החורבן והגלות - זה הסיפור אשר מספר עם ישראל בכתובים שכתב, סיפור המדהים את שומעיו מפאת כנות ההכרה העצמית: חוטאים אנו ורחמי האל אנו מבקשים. גישה כזאת מהווה בעצמה אור הזורח בחושך. האל הפתיע בנאמנותו בהחזירו את העם לתחייה ובהשיבו אותם מגלות בבל אל ארץ החיים כדי לחדש את הייעוד: "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו מט:ו). ייעוד זה הינו בר קיימא כל אימת שהחושך שולט בחלקים נרחבים בעולמנו, אף בימינו.

במלאת הימים, האב הרחום שלח את בנו יחידו אשר נולד לעלמה נצרתית מעם ישראל, מרים שמה. מיליוני נוצרים ברחבי תבל מאמינים שבן מרים, ישוע שמו, הינו משיח ישראל ומושיע העולם. הוא קִייֵּם באופן מושלם את ייעודו של עם ישראל, להיות "אוֹר לְהָאִיר לַגּוֹיִם" והינו "תִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" (לוקס ב:לב). בימי שליחותו עלי אדמות, הוא אף העיד על עצמו: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרַי לא יִתְהַלֵּךְ בַּחושֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ" (יוחנן ח:יב). אולם בביאתו הראשונה מרבית בני האדם לא קיבלוהו והעדיפו את החושך על פני האור. הוא נשפט והוצא להורג בצליבה, במותו חושך האפיל על פני האדמה (מתי כז:מה). האל הפתיע שוב בהקימו את ישוע מן המתים, במותו בילע את המוות והשאיר את הקבר החשוך ריק. נאמניו של ישוע כמשיח וגואל, מאמינים שהוא בא יבוא באחרית הימים במלוא הדרו.

תלמידיו אשר לאחר צליבתו, תחייתו ועלייתו השמיימה, הפכו לשליחיו, קראו לכל בני האדם ללכת בעקבותיו בדרך האור אשר הוא הקנה. מאז ראשית הכנסייה, קהילת תלמידי המשיח, רואה עצמה כפופה לייעודו ההיסטורי של עם ישראל כדי למשוך את אומות העולם לאור האלוהים המתגלה בדברו. הכנסייה מבשרת אודות ישוע: "בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחושֶׁךְ וְהַחושֶׁךְ לא הִשִיגוֹ" (יוחנן א:ד-ה).

מה גדולה היא הזכות לחיות בעידן שבו יהודים ונוצרים מגלים את שורשיהם המשותפים. מודעות המורשת המשותפת מובילה נוצרים ויהודים להכריז בצוותא על האור שמקורו באבינו המשותף שבשמים. הכנסייה היום רואה בעם היהודי שותף לדרך בהפצת האמונה באל אחד, האוהב את כל בניו ובנותיו ומשווע שיכירו האחד בשני אח או אחות. אנו הנקראים על ידו לתקן העולם ולטפחו לתפארתו ולכבודו של בוראו, תורמים באופן זה לניצחון האור על החושך. כן יהי רצון!