האב מיכאל: "הרועה, הזאב והשכיר"

"אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. הָרוֹעֶה הַטּוֹב נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד הַצּאן. הַשָכִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹעֶה וְהַצּאן אֵינָן צאנוֹ, כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַזְּאֵב בָּא, עוֹזֵב אֶת הַצּאן וּבוֹרֵחַ" (יוחנן יא:11 – 12). בדומה לחוזה ביטוח, המשנה מפרטת בדיוק רב את הנסיבות החמורות שיכולות להסיר את האחראיות מהרועה השכיר (ראה משנה בבא מציעא, ז,ט). התקפת זאב אינה נחשבת בין הנסיבות החמורות והשכיר מחויב להישאר במקומו, להתעמת עם חיית הטרף על מנת לשמור על העדר. אולם המצב משתנה במקרה של התקפת שני זאבים בעת ובעונה אחת: במקרה כזה הרועה שכיר אינו אחראי על אובדן הצאן. כמוכן, אין אחראיות לרועה אם ההתקפות הנן נפוצות עד כדי כך שהן הופכות להיות צפויות גם אם התוקף הינו זאב בודד. והמשנה מוסיפה: התקפת שני כלבים אינה מסירה את אחראיות הרועה והוא מחויב לשמירה חוץ מאשר במקרה שמוזכר על ידי תלמידו של רבי מאיר: בשעה ששני הכלבים תוקפים בעת ובעונה אחת אולם משני כיוונים שונים. מובן במשנה שהרועה אינו אחראי לאובדן הצאן אם התוקף הינו שודד, אריה, דוב, נמר, נחש או ברדלס (פנתר). הרשימה הזאת מספקת לנו תאור יקרה וציורית של החיות שנמצאו בארץ באותה התקופה לפני שהשמידו את היערות, חיות שנמצאו עוד הרבה זמן לאחר תקופת חז"ל. עד עצם היום הזה ניתן למצוא ברדלס באזור של עין גדי.

הפירוט של המשנה עוזר בהבנת הניגוד המוחלט בין שתי הגישות המתוארות בספר הבשורה: גישת השכיר שבורח ברגע שהוא מבחין בזאב, וגישת הרועה הנאמן אשר לא מתעמת עם הסכנה בלבד, אלא מוכן גם למסור את חייו על מנת להציל את צאנו. במקרה של הרועה הנאמן, הנכונות המוחלטת שלא ניתנת להסבר הגיוני מוציאה אותנו מהמשל ומעמידה אותנו בפני המציאות: רז המשיח המוכן למסור את חייו למען צאנו.