האב יוסף: "ילד יולד לנו" (ישעיהו ט:6)

לידת תינוק הינה תמיד מתנה ויחד עם קבלת מתנה תחושת שמחה גדולה. מה שקרה בבית לחם היה אירוע טבעי לחלוטין: אנחנו רואים תינוק שנולד זה עתה וסביבו אימו ואביו האוהבים. אולם, מסתתר מאחורי הטבעיות של האירוע עולם חדש שמתייצב בשקט והופך להיות מציאות חדשה בקרבנו ובינינו. האירוע המשמח היה כבר בלשון הנביאים מימי קדם. הכתובים מוסרים עדות שהאלוהים כבר זמן רב לפני כן הכין דבר נפלא לנו. ברם מי היה יכול לדמיין...?

חג המולד עוזר לנו להבין למה האלוהים בלבל את אנשי בבל וסיכל את מאמציהם לבנות את המגדל שראשו היה אמור להגיע לשמיים. הסיבה היא שהאלוהים חפץ "לרדת" אלינו ובכן לא היה כל צורך לעלות אליו. כאשר מלאה העת וללא קשר עם רצוננו וכמיהתנו, הוא בא אלינו והפך להיות אחד מאיתנו. בלילה הזה העימות בין מחשבת העולם (הרוצה לעלות אל השמיים) ומחשבת האלוהים (שרוצה לרדת, להפוך להיות עמנואל – האלוהים איתנו כאן ועכשיו). שתי המחשבות תמיד תתעמתנה עד אשר בבל ייעלם מלב האדם ומהאנושות כולה. רק אז "יהיה האלוהים כל בכל" (הראשונה אל הקורינתים טו: 28).