האב יואל: דרשה קצרה לרגל חג כל הקדושים

אחים ואחיות,

היום אנו חוגגים את חג כל הקדושים, חגם של כל בני האדם שחיים לנצח במלכות השמים. המקראות מסבירים לנו את הפירוש של החג.

המקרא הראשון, מספר ההתגלות, נותן לנו "תמונה" של כל עבדי האלוהים: במקום הראשון האנשים מכל שבטי עם ישראל, כמו שכתב שאול השליח באיגרתו אל רומים (ב:10) "אך תפארת וכבוד ושלום לכל העושה את הטוב, ליהודי בראשונה וגם למי שאנו יהודי". אחריהם, מוזכר המון רב מכל האומות: הם שכיבסו את גלימותיהם בדם המשיח והלבינו אותן; בישוע, במותו על הצלב, אכן ישנה סליחת החטאים: "תכבסני ומשלג אלבין" (מזמור נא:9).

אולם, החג הזה אינו לאנשים מיוחדים בלבד אלא גם אנחנו בני האלוהים (המקרא השני מהאיגרת הראשונה של יוחנן). גם לנו התקווה לחיות חיי נצח. גם לנו ניתנה הזכות לומר "אבא" לאלוהים ולחוות שהוא אכן אל רחום וחנון, האוהב אותנו כילדים יקרים.

ישוע לימד אותנו את הדרך לחיות מציאות זו בבשורה (המקרא מספר הבשורה על פי מתי). לא מעשינו העיקר אלא הפיכתנו לאנשים חדשום, אנשים כישוע, בצלמו כדמותו. נכון שקשה להיות כמותו ולחיות את מה שתואר במקרא מספר הבשורה אולם הדבר אפשרי לאלוהים (מרקוס י,27). הדרשה של ישוע על ההר אומרת לנו להיות קדושים, להיות אנשי אושר ושכל זה מתנה מאת האלוהים. לנו הבחירה לקבל אותה או לסרבה (דברים ל:19).