הוי מוות, איה ניצחונך?

באגרת הראשונה אל הקורינתים טו:55 אנו קוראים את המילים המעוררות הללו מהשליח שאול (פאולוס): "איה עוקצך מוות, איה ניצחונך מוות?" . עבור הקורא המודרני, זה נשמע כמו פרסונליזציה של  המוות, המוצגת כאישיות (פרסונה) למטרות רטוריות. אולם מה ששאול השליח מצטט מישעיהו פרק כה, מספק רמז לרקע המיתולוגי להקנטה זו, והבנת הרקע יכולה לסייע לנו להעריך כיאות את ההוד של תקופת הפסחא באור חדש.

העלילה האפית האוגריתית של האל "בעל" כוללת חלק מהמיתולוגיה שהיתה נפוצה בכנען לפני ובמהלך התקופה של ממלכות ישראל ויהודה. הסיפור הדרמטי הזה, מלא במין, באלימות וב...משתים. האלים נלחמים מעט, אוכלים המון ונלחמים עוד קצת, הכל תוך תחרות על כס ראש הפנתיאון הכנעני. המערכה העיקרית מתרחשת בין "בעל חדד", אל הסערות והפוריות, ויריבו, "מות", דהיינו - מוות.

"מות" הינו אויב בעל אימה. הוא בעל פה הבוהה, שבאמצעותו הוא בולע את הכל מסביבו. הוא קורא תיגר על "בעל" וקורא אותו לצאת לקרב על עליונות עם הזמנה למשתה, משתה שבו "בעל" יהיה המנה העיקרית. "מבחינת שפתיו, שפה אחת לגיהינום, שפה אחת לגן עדן, לשון לכוכבים. בעל ייכנס אל מעיו הפנימיים, לתוך פיו וירד בדומה לזית מיובש, כמו תבולה של הארץ ופרי העצים" (מתוך "מעגל בעל", תורגם מהאנגלית מהתרגום של מארק ס. סמית', ב-עריכת שירה אוגריתית, סימון ב. פרקר, עורך, עמ' 143). שני האויבים נפגשים, ואכן "בעל" נכבש על ידי "מות" ויורד למעיים של עולם המתים.

אולם אין זה סוף הסיפור. איכשהו, "בעל" הצליח לעלות מעולם המתים ולהתנקם ב"מות". ברם, אין ניצחון מוחץ וחד משמעי לאף צד. כאשר השיר מגיע לקיצו, הקורא מבין כי הקרב בין כוחות החיים והמוות הינו נצחי. (חלק מהפרשנים הציעו כי המעגל של העונות, או סביר יותר, הבצורות התקופתיות הנפוצות במזרח התיכון הינם מקור ההשראה של השיר).

בספר ישעיהו כה, אלוהים מציע למאמיניו הנאמנים משתה עשיר: "ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים ממחים שמרים מזוקקים" (פסוק 6). במשתה זה, אלוהים מנצח את "מות" בעל הפה הגדול: "בלע המוות לנצח" (פרק 8). (המילה העברית מוות הינה במקורה מות האוגריתית, דהיינו - מוות). באגרת הראשונה אל הקורינתים טו:54, כאשר שאול השליח מצטט פסוק זה, הוא מפרש את המילה "נצח" במשמעות של ניצחון על אויב על אף שבברית החדשה בעברית ישנה חזרה לניסוח העברי בישעיהו: "בלע המוות לנצח".

בספר ישעיהו כה:8 ישנה הבטחה חשובה לעם ישראל. היום בוא יבוא, אומר אלוהי ישראל, כאשר המעגל של חיים ומוות שבו לכודה כל הבריאה יישבר, מכיוון שמוות יייבלע, לא זמנית, אלא "לתמיד" ב"ניצחון". האדון ישלים את מה שהאלים של השכנים של עם ישראל לא יכלו לעשות.

הבטחה זו החלה להתקיים עם תקומתו של האדון ישוע מן המתים ביום הראשון של פסחא. בדומה ל"בעל", גם הוא ירד אל מעמקי שאול, אולם בשונה ממנו, ישוע הביס לחלוטין את "מות", שאינו יכול עוד לאיים עליו שוב. מעגל החיים והמוות נשבר לבסוף. מאז אותו יום, החיים זורמים מהאדון ישוע אלינו וממשיכים לגדול. מתישהו בקרוב, כפי שכתב השליח שאול, "בן רגע וכהרף עין בשופר האחרון, שכן יתקע בשופר והמתים יקומו בלי כיליון ואנחנו נשתנה" (האיגרת הראשונה אל הקורינתים, טו:52). ביום זה, המוות לא רק יובס , אלא ייהרס, ייבלע. הניצחון שהאדון ישוע השיג על המוות יהיה במלואו שלנו. "שכן כמו שבאדם הכל מתים, כך גם במשיח הכל יחיו" (האיגרת הראשונה אל הקורינתים טו:22).