דרשתו של האב פיוטר ביום הקהילות – סוכות 2026

אחים ואחיות יקרים,

היום אנו מתכנסים בלבבות מלאי תודה כדי לחגוג את חג הקהילות שלנו, הקהילות של נציגות יעקב הצדיק, בימי השמחה של סוכות, חג האוהלים. במשך שבעים שנה מלווה האדון את קהילותינו בארץ הזאת. כמו עם ישראל במדבר, גם אנו היינו לא פעם מעטים, שבריריים ופגיעים, ובכל זאת תמיד נשענו על נוכחותו הנאמנה של האלוהים.

ספר ויקרא מזכיר לנו שבמהלך חג הסוכות נקרא עם ישראל לשבת בסוכות ארעיות, כדי לזכור שאלוהים הוביל אותו במדבר (ויקרא כ"ג, 39–43). הסוכה היא אות לשבריריות האנושית. גגה פתוח דיו כדי שנוכל לראות את השמים. היא מלמדת אותנו שהביטחון שלנו אינו בא מן החומות, מן המוסדות או מן הכוח האנושי, אלא מן האדון לבדו.

נושא זה מוביל אותנו ישירות אל הבשורה של היום. יוחנן הקדוש מספר לנו כי ביום האחרון והגדול של החג עמד ישוע וקרא בקול: "מי שצמא יבוא אליי וישתה. המאמין בי, כפי שאומר הכתוב: 'מקרבו יזרמו נהרות של מים חיים'" (יוחנן ז', 37).

את המילים הללו אמר ישוע במהלך חג הסוכות. באותה תקופה הייתה אחת מטקסי החג המרכזיים שאיבת מים מבריכת השילוח ושפיכתם בבית המקדש. הייתה זו תפילה לגשם, לחיים ולברכת האל על הארץ. בעומדו בלב החגיגה הזאת, הכריז ישוע כי הוא עצמו המקור האמיתי למים החיים. הוא התגשמותו של החג. המים שאליהם ייחל עם ישראל אינם עוד רק הגשם היורד מן השמים, אלא רוח הקודש הזורמת מן המשיח.

כמה יפה שהבשורה הזאת מלווה את החגיגה שלנו היום. במשך שבעים שנה שפך האדון את המים החיים האלה על קהילותינו: באמצעות הרזים, באמצעות הקטכזה, באמצעות התפילה, ובאמצעות אינספור מעשי חסד ונאמנות. אנו נמצאים כאן משום שרוח הקודש מעולם לא חדלה להדריך אותנו.

פאולוס הקדוש מזכיר לנו באיגרתו אל הקולוסים כי המשיח הוא "לפני הכל, ובו הכל מתקיים". ההיסטוריה שלנו, ההווה שלנו והעתיד שלנו מוצאים את משמעותם בו. הנציגות מעולם לא נבנתה רק באמצעות מאמץ אנושי. היא נבנתה משום שדורות של כוהנים, אנשי ונשות דת ומאמינים אפשרו למשיח לפעול דרכם.

היום אנו מודים לכל אלה ששירתו וממשיכים לשרת את מלכות האל בקרבנו. אנו מודים למייסדי הקהילות שלנו ולכל הכוהנים, האחיות והמאמינים שהובילו את השליחות הזאת במהלך שבעים השנים הללו.

אנו מקבלים בברכה ומתפללים למען האב רומן סבלוק, שקיבל על עצמו את האחריות על הקהילות דוברות הרוסית. יהי רצון שהאדון יברך את שירותו ויעניק לו חוכמה ושמחה בשירות עמו של האלוהים.

אנו מקבלים בברכה גם את האב פרנצ'סקו רבאיולי, אשר יחד עם הרב עודד פלס יוביל את המכון לחינוך יהודי ונוצרי. יהי רצון ששיתוף הפעולה ביניהם יהיה לברכה עבור הדיאלוג, ההבנה והידידות בין יהודים לנוצרים בארץ הזאת.

אנו מודים לכל אלה ששירותם נותר לעיתים בלתי נראה: העוסקים בעבודה עם בני נוער וילדים, בסופי שבוע למשפחות, בקבוצות התפילה, בוועדה הליטורגית, בוועדה להגנה על ילדים, במדריכי הקטכזה, בשירות למען צעירים, בחדשות הוותיקן בעברית, בצוות המשרד, ולכל המתנדבים המעניקים בנדיבות מזמנם ומכישרונותיהם.

מעל לכל, אנו מודים לכל חבר וחברה בקהילות שלנו ולכל כוהן, אשר יום אחר יום מבקש לבנות כאן בארץ את מלכות האל באמצעות תפילה, שירות, נאמנות ואהבה.

עם זאת, החגיגה שלנו אינה יכולה לגרום לנו לשכוח את הסבל שבעולמנו. במהלך חג הסוכות זוכר עם ישראל את המסע במדבר, תקופה של אי-ודאות שבה למד העם לשים את מבטחו באלוהים. גם כיום עמים רבים עוברים במדבריות משלהם, של פחד, אלימות ואובדן.

לכן אנו מתפללים מעומק הלב לשלום, במיוחד כאן במזרח התיכון ובאוקראינה. אנו מבקשים מן האדון לנחם את כל קורבנות המלחמה, לרפא את הפצועים, לנחם את האבלים ולהוביל מנהיגים ואומות בדרך של צדק, פיוס ושלום. במיוחד אנו מתפללים למען החיילים, ובהם גם חיילים מקרב הקהילות שלנו, הנושאים בנטל הקשה של הגנה ושמירה על אחרים. יהי רצון שהאל ישמור עליהם, יחזק אותם ברגעי פחד ובדידות, וישיב אותם הביתה בשלום.

ימים אלה מציינים גם את תחילתה של שנת לימודים חדשה. אנו מפקידים בידי האדון את כל התלמידים, הלומדים, המורים, המחנכים וצוותי בתי הספר. יהי רצון ששנה זו תהיה זמן של צמיחה בידע, בחוכמה, בידידות ובאמונה. יהי רצון שילדינו ובני הנוער שלנו יגלו את כישרונותיהם וישתמשו בהם בנדיבות לטובת הזולת. ויהי רצון שכל המלמדים ומלווים אותם יתברכו בסבלנות, במסירות ובשמחה בשליחותם.

עם תחילתה של שנת הפסטורליה החדשה, אנו מפקידים בידי האדון גם את הדרך העומדת לפני הנציגות שלנו. בחרנו להקדיש את השנה הקרובה לנושא האהבה, מתוך רצון לגלות מחדש כיצד אמונתנו נעשית נראית באמצעות מעשים ממשיים.

ישוע מלמד אותנו שאהבה אינה רק רגש, אלא דרך חיים. לכן, במהלך השנה הזאת אנו מבקשים להתבונן כיצד לגדול באהבתנו לאלוהים ולאחינו ולאחיותינו, ובכלל זה לאלה המדברים שפה אחרת, באים מתרבות אחרת או משתייכים לדת אחרת.

אנו מבקשים ללמוד כיצד לדאוג לבריאה, שכל אדם הוא חלק ממנה, וכיצד להגן על החיים ולהוקיר אותם בכל שלביהם, מן ההתעברות ועד המוות הטבעי.

אנו רוצים להעמיק את מחויבותנו לעניים, לפגיעים, למהגרים ולכל אלה הנמצאים בשולי החברה. אנו רוצים לשאול את עצמנו כיצד נוכל לאהוב טוב יותר את הקהילות שלנו, את הנציגות שלנו, את הכנסייה המקומית בארץ הקודש ואת הכנסייה האוניברסלית.

יהי רצון ששנת האהבה הזאת תסייע לנו להפוך לנראית, באמצעות דברינו ומעשינו, את האהבה שהאל הראה לנו תחילה.

השנה מופנות אלינו במיוחד מילותיו של האפיפיור לאו:

"אל תפחדו מקטנותכם. פוריותה של הכנסייה אינה נמדדת במספרים, במבנים או במשאבים, אלא בנאמנות לבשורה. קהילה קטנה, אם היא מושרשת במשיח, יכולה להיות נוכחות בעלת ערך: לא משום שהיא מבקשת כוח, אלא משום שהיא משרתת; לא משום שהיא כופה את עצמה, אלא משום שהיא מעידה; לא משום שהיא מגיבה לאלימות באלימות נוספת, אלא משום שהיא מתמודדת עם הכוח באמצעות החסד."

מילים אלה מהדהדות את הלקח של הסוכה. כוחו של עם האלוהים מעולם לא נמצא בגודל או בעוצמה. הוא נמצא באמון. הסוכה השברירית של סוכות הופכת למקום של ברכה משום שהאל שוכן בה. כך גם הקהילות שלנו נעשות פוריות לא משום שאנו רבים, אלא משום שהמשיח שוכן בקרבנו.

כאשר אנו חוגגים את החג הזה, הבה נחדש את אמונתנו בזה המציע לנו מים חיים. הבה נודה לו על שבעים שנות חסד. והבה נבקש את האומץ להמשיך בשליחותנו בענווה ובתקווה, מתוך אמון בכך שרוח הקודש תמשיך לזרום דרך קהילותינו מדור לדור, כדי שיהיה בעולם יותר אהבה.

חג שמח ושנת אהבה שמחה! אמן.

קריית יערים, 26 בספטמבר 2026