ציון שבעים שנה לנציגות יעקב הצדיק

ישנה דרך ייחודית להיות כנסייה בישראל: לדבר בשפת היומיום ושפת הלב, עברית, מבלי לאבד דבר מן האוניברסליות של הכנסייה הקתולית. זו שליחותה של נציגות יעקב הצדיק, אשר חגגה את שנתה השבעים יחד עם כשלוש מאות וחמישים מאמינים ואורחים במרכז נוטרדאם בירושלים. החגיגה כללה את המיסה הקדושה לחגיגיות של יעקב השליח, בראשות הוד רוממותו הקרדינל פיירבטיסטה פיצבאלה.

החגיגה שרטטה את ההיסטוריה החיה דרך פנים, סיפורים והודיה: על הכוהנים, חיי ההקדשה והמאמינים העמאים שבנו את הדרך הזו; על החלוצים שעדיין איתנו; ועל הדורות הצעירים הנושאים אותה קדימה. מוזיקה, תפילה והקרנת בכורה של סרט תיעודי שהופק על ידי מרכז המדיה הנוצרי ליוו את רגע ההודיה הזה.

האירוע הועשר במוזיקה של האב בנדטו די ביטונטו, שיצירותיו מלוות מזה שנים את חיי הקהילות ואת תפילתן. קולות מקהלת קוינוניה יוחנן המטביל, יחד עם הזמרת ביטניה, העניקו לחגיגה עומק ויופי שנגעו בלבבות מעבר למילים.

כפי שהדגיש הקרדינל פיירבטיסטה פיצבאלה, ששימש כנציג הנציגות בשנים 2005 עד 2008, חיוני להבין את עם ישראל ולחוש כי באחריות הקהילות לסייע לכנסייה להבין ולהביט קדימה. לדבריו, זוהי מערכת יחסים שהיום חשובה יותר מאי פעם.

שבעים שנה, פרק זמן של נאמנות והתמדה, מזכירות את היום השביעי של הבריאה ופותחות אל היום השמיני, יום התחייה. אין זה רק יובל, אלא דרך כנסייתית החיה בתוך המציאות הממשית של ירושלים. כאן כל אבן נושאת גם הבטחה וגם פצע, וכאן היסטוריית הישועה והיסטוריית הכנסייה שזורות זו בזו באופן ייחודי.

הנציגות חיה את ייעודה מדי יום: לתרגם, ללוות, להקשיב ולשרת. לא כדי לבנות כנסייה אחרת, אלא לבנות מתוך הכנסייה האחת של ישוע. בתוך מציאות שבה הגיוון הוא גם מתנה וגם אתגר, התזכורת ברורה: הכנסייה איננה אוסף של איים אלא גוף אחד.

עם זאת, האחדות אינה פשוטה. יש מחיר להקשבה לסיפורו של האחר, כאשר כל קהילה נושאת פצעים, זיכרונות ופחדים. אך דווקא דרך הקשר החי הזה נעשית הכנסייה למקום אמיתי של מפגש.

מסע חזותי דרך תמונות החזיר את המשתתפים לשנת 1955, כאשר החל מפעל יעקב הקדוש, והתחקה אחר התפתחותו לנוכחות כנסייתית ייחודית בארץ הקדושה. כיום מאחדת הנציגות קתולים החיים בתוך החברה הישראלית דוברת העברית: מאמינים ממוצא יהודי לצד מאמינים מן העמים, נוצרים מקומיים, מהגרים וקהילות דוברות רוסית. הקהילות פעילות בירושלים, תל אביב יפו, חיפה, באר שבע וטבריה.

האב פיוטר זלאזקו, המשמש כנציג הנציגות משנת 2021, אמר: שבעים שנה הן מתנה, אך גם אחריות. תפקידנו להישאר נאמנים, קשובים ואמיצים, להאזין לאותות הזמן, לדאוג לדור הבא ולהמשיך לבנות גשרים של אמונה, דיאלוג וחמלה.

בלב השליחות עומדת קריאה פשוטה אך תובענית: לגלות את המשיח בתוך החברה. האב דוד נויהאוס, ששימש כנציג בשנים 2009 עד 2017, ניסח זאת כך: עלינו לצמוח לא רק במספרים אלא גם בעומק, כדי להיות פניו של ישוע המשיח בתוך החברה שלנו.

בתוך מציאות של שבריריות ומתחים, הכנסייה בארץ הזו חיה ייעוד מיוחד. הבישוף רפיק נהרא, ששימש כנציג בין השנים 2017 ל 2021, הדגיש כי האתגרים לא ניתנו כדי שניכשל, אלא כדי שנתגבר עליהם ונגדל באהבה. תקוותו היא שהקהילות יהיו תמיד בית פתוח ומכיל לכל אדם, מקום שבו כל אחד יכול להרגיש שהוא חלק ממשפחה אחת.

גם מן הזירה הדיפלומטית הגיע אות של קרבה. שגריר ישראל לכס הקדוש, ירון סידמן, שלא נכח באירוע, שלח מסר מצולם. הוא שיבח את הקהילה ואמר כי היא מייצגת את כל מה שטוב ויפה, דבר הראוי לגאווה. הוא הזכיר את ערכי האחווה, האחדות והכבוד ההדדי, והוסיף כי הקהילה נושאת בגאווה את דגל האמונה ואת הדגל הלאומי.

במסגרת החגיגות הוקדש רגע גם לצעירי הקהילות המשרתים או ששירתו בצה״ל. שירותם זכה להוקרה, ונישאו תפילות לשלומם ולשלום.

כן הוזכרו גם אלה שלא שבו. ביניהם שלמה גורטובניק. אביו, אלכס גורטובניק, הוזמן לשאת דברים בפני הקהל.

לאחר דבריו נשמר רגע של זיכרון. הובעה תודה לאלה שהלכו לעולמם, כוהנים, אנשי חיי הקדשה ועמאים, שתרמו לחיי הנציגות ולהתפתחותה מראשיתה. לאחר מכן בוצע קטע מוזיקלי על ידי הזמרת ביטניה כסימן לזיכרון ולהכרת תודה.

הקרנת הבכורה של הסרט התיעודי שנוצר במיוחד לרגל שבעים שנה לנציגות הייתה אחד משיאי האירוע. יוצרת הסרט, טטיאנה גומס דה מסדו ממרכז המדיה הנוצרי, התקבלה והוצגה בפני הקהל.

החגיגה כללה גם רגע הוקרה לאלה שליוו את הנציגות מראשיתה. משתתפים בני שבעים ומעלה הוזמנו לעלות כאות תודה על תרומתם לחיי הקהילות.

תודה מיוחדת הוקדשה גם לתורמים ולשותפים שתמיכתם נשאה את שליחות הנציגות לאורך השנים. כמה מהם הוזמנו לבמה והוזכרו בשמם, ואחרים קיבלו ברכה בהיעדרם. הוקרה מיוחדת ניתנה לאליזבת מוליי ז״ל על נדיבותה רבת השנים.

עבור רבים בנציגות העתיד נותר פתוח. צעירים רבים גדלים ללא יציבות, לעיתים בתוך מציאות של הגירה ומעמד משפטי שברירי. על כן ממשיכה הנציגות להשקיע בקטכיזה, בחינוך צעירים ובחיי קהילה, כדי שהאמונה לא רק תישמר אלא גם תחיה, תשותף ותתגלם במציאות.

במבט לאחור על שבעים שנה מתבררת אמת אחת, כפי שאמר הקרדינל פיצבאלה: מה שאפשר לנציגות לעמוד לא היה אסטרטגיה כנסייתית, אלא יסוד אחד בלבד, ישוע. רק כנסייה השואבת את חייה מן המשיח יכולה להישאר מאוחדת ולהיות סימן של תקווה.