ערב לזכר יוחנן אליחי

כבר עברו שלוש שנים מאז שאחינו יוחנן השלים את מרוצו עלי אדמות, אבל כקהילה מרגישים שלא באמת נפרדנו ממנו.

בסעודת האדון הזכיר האב בני כמה הרוחניות שלו (המבוססת על מורשתו של האח שרל דה פוקו) השפיעה על זהות הקהילה הקתולית דוברת העברית בישראל, ובפרט בירושלים, בה חי יוחנן עשרות שנים.

הבכורה של הנוכחות על פני הפעולה, הרצון להוות נוכחות אוהבת ודיסקרטית בקרב העם היהודי והימנעות מפרוסליטיזם פעיל היו העמדות שאפיינו את חייו של יוחנן, והן עוד ממשיכות לשמש למצפן עבור הקהילה בירושלים וכוהניה. יוחנן לימד אותנו לחיות את הבשורה במקום רק לדבר עליה, ולממש אותה דרך חיינו, חיים של ידידות וקרבה לכל אדם באשר הוא.

היום הנבחר לאזכרת יוחנן חל בקנה אחד עם חנוכת המועדון המחודש לאחר חודש אינטנסיבי של שיפוצים. בתום המיסה התכנסה הקהילה בחצר לברכה קצרה ובפתיחה רשמית נכנסה לראות את המועדון החדש והיפיפה. שם, לאחר הכיבוד, התאספו חברי הקהילה מכל הגילאים על מנת לשתף זיכרונות אישיים על יוחנן ולשיר חלק משיריו.

הכול נעשה באווירה מאד אינטימית ומשפחתית, בגילוי משותף שחיים פוריים של נתינה, יצירה, ועדות לא מתים לעולם.