זיו – פרשת השבוע: פרשת וארא

הפרשה שעברה - פרשת שמות - הסתיימה בסימן של רוע עמוק, של פחד ושל ספקות. משה אומר לאלוהים: ״אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי׃ וּמֵאָז בָּאתִי אֶל־פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא־הִצַּלְתָּ אֶת־עַמֶּךָ״ (שמות ה:22-23). משה, שתמיד קשור לשם האלוהי, מזכיר לאלוהים ש״בִּשְׁמֶךָ״ הוא בא לדבר אל פרעה, ולמרות זאת פרעה הֵרַע לעם. בזאת משה מביע ספק בסמכותו של השם האלוהי. משה שואל שתי שאלות שלהן אלוהים יענה בפרשה שלנו. הראשונה: מדוע הֵרַע אלוהים לעמו, והשנייה: מדוע הוא שלח את משה.

אלוהים עונה קודם כל לשאלה השנייה מכיוון שהוא צריך לבסס את משה בתפקידו, לפני שהוא עונה לו על השאלה הראשונה - והוא מתחיל בהוראה לגבי שמו. מה שהוא מגלה למשה זה שהוא שליח בתפקיד ייחודי - תפקיד שלאף אדם לא היה מאז בריאת העולם. למעשה, בעומק, הוא מסביר למשה שהוא בריאה חדשה, אדם חדש - מכיוון שיש לו מערכת יחסים הרבה יותר אינטימית עם אלוהים מאשר הייתה לאבות: אברהם, יצחק ויעקב. הוא מגלה למשה שהשם ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ (שמות ג:14) - הוא שהווה, ההווה הנצחי - לא נודע לאבות: ״וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יהוה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״ (שמות ו:3). אבל ברור לנו שהאבות הכירו את השם האלוהי מכיוון שהם השתמשו בו פעמים רבות בדברם עם האלוהים. אך הם הכירו אותו פשוט כשם ולא כאינטימיות (המובן האחר של הפועל ״ידע״). בסנה הבוער, אלוהים אומר למשה: ״אַל־תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל־נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת־קֹדֶשׁ הוּא״ (שמות ג:5). אבל המקום הזה - הר חורב, סיני - היה קדוש רק כאשר התורה ניתנה עליו. לא לפני ולא אחרי. כמו עם יהושע שלו אלוהים אמר את אותן מילים (יהושע ה:15) כאשר היה ביריחו, זה לא המקום עצמו שקדוש, אבל בדיוק, האדמה שעליה מונחות טביעות הרגליים של משה (או של יהושע) ברגע שבו האלוהים מצאם, מכיוון שמושיע העם קיבל שם את תפקידו ונעשה כלי למען רצון האלוהים. זאת אומרת שזה משה עצמו, ברגע פגישתו עם האלוהים וקבלת שליחותו, כאשר קיבל את ההתגלות האלוהית - מקדש את האדמה שעלייה הוא עומד. זאת הסיבה שהוא צריך להשיל את נעליו מעל רגליו. בזאת מסתתרת גם התשובה לשאלה הראשונה: אלוהים לא הֵרַע לעמו. הוא שלח להם שליח, הוא לא שכח את בריתו ואת הבטחותיו. אבל צריך שקודם לכן משה יחדל מן הספקות, שיתחזק ויתכונן, ובשביל כך צריך זמן וניסיון. כמו שאמר ישעיהו כמה מאות שנים מאוחר יותר: ״מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ״ (ישעיהו נב:7). שבת שלום.