חגיגת חג יוסף הצדיק עם אחיות הקדוש יוסף

החגיגה נפתחה בליטורגיה של האוכריסטיה, בראשות האב פיוטר, ראש נציגות יעקב הצדיק, יחד עם כוהני הנציגות וכוהנים נוספים שהוזמנו לאירוע. הליטורגיה הועשרה בליווי מוזיקלי יפה של האב בני מן הקהילה בירושלים, אשר העמיק את האווירה המתפללת. האחיות, יחד עם חברים ואורחים, השתתפו במסירות לב עמוקה.

לאחר האוכריסטיה הוזמנו כולם לקבלת פנים חגיגית. הערב נמשך באווירה חמה ושמחה, שהתאפיינה באחווה, בהכרת תודה ובחגיגה משותפת לכבוד יוסף הצדיק.

הדרשה של האב פיוטר:

אחיות יקרות, חברים יקרים במשיח,

היום, כאשר אנו חוגגים את חגיגת חג יוסף הצדיק, אנו מתאספים כאן בירושלים, עיר של קדושה ושל פצע, עיר של תפילה ושל כמיהה. דווקא במקום כזה אנו מוזמנים לגלות מחדש את דרכו השקטה של יוסף, דרך של נאמנות פשוטה ואמונה עמוקה.

כמה מתאים לחגוג את החג הזה עם אחיות סאן ג'וזף, אשר הכריזמה שלהן משקפת את רוחו: שירות נסתר, זמינות אמיצה, ואהבה המתבטאת יותר במעשים מאשר במילים.

1. אלוהים בונה את הבטחותיו על נאמנות שקטה

בקריאה הראשונה אלוהים מבטיח לדוד שהוא עצמו יבנה לו בית, שושלת יציבה ונצחית, לא באמצעות כוח או הישגים גדולים אלא דרך התגשמותה הענווה של תוכניתו. יוסף עומד בתוך ההבטחה הזו.

הוא אינו זה שמדבר אלא זה שמקשיב.

הוא אינו האדריכל אלא זה שמניח לאלוהים לעצב אותו.

גדולתו של יוסף נולדת בדממה.

קדושתו מתגלה בציות.

מורשתו היא פרי שאינו נאחז בו.

בירושלים, עיר רועשת ומלאת היסטוריה וגעגוע, יוסף מזכיר לנו שאלוהים פועל לעיתים דווקא בשקט, דרך מי שאינם מחפשים להיראות.

2. אמונה המקווה גם כשהתקווה נראית רחוקה

הקדוש שאול השליח מדבר על אמונתו של אברהם, אמונה שהאמינה גם כאשר לא הייתה סיבה אנושית לתקווה. יוסף שותף לאותה אמונה. כאשר הכול סביבו נראה לא ברור, ההיריון הבלתי צפוי, הבריחה למצרים והרז של גידול בן האלוהים, יוסף אינו נבהל ואינו דורש הסברים. הוא פשוט מוסר את עצמו לדבר האל.

זו אמונה יציבה, שקטה ואנושית מאוד.

קדושתו של יוסף אינה נובעת מחזיונות יוצאי דופן או מניסים גדולים, אלא מן הנכונות להפקיד כל אי ודאות בידיו של אלוהים.

אחיות, גם הכריזמה שלכן משקפת אמונה כזו. הרבה מן השליחות שלכן נסתרת ואינה נראית לעין, ובכל זאת היא פורה מאוד: עיצוב לבבות, ליווי הפגיעים ויצירת מרחבים של חמלה בעולם הזקוק לכך. כמו יוסף, אתן פועלות לעיתים בלי הכרה, וכמוהו, אמונתכן נעשית מקום מחסה לאחרים.

3. יוסף כשומר הרז

הבשורה מציגה את יוסף בשליחותו: לקחת את מרים אל ביתו, לקרוא לילד בשם ישוע ולהגן על ראשית ישועתו של אלוהים. יוסף מופקד לא על רעיונות אלא על אנשים. הוא נעשה שומר הרזים היקרים ביותר של אלוהים, ישוע ומרים, דרך חיים של שירות, ערנות וכוח עדין.

האפיפיור פרנציסקוס כינה את יוסף "מגן החולשה", משום שהוא יודע לשמור על מה שפגיע ברוך ובתבונה.

גם בקהילה שלכן אתן חיות את הרוך הזה יום יום. באירוח שלכן, בתפילתכן ובמעשי האהבה הנסתרים, אתן משקפות את דרכו של יוסף. אתן מזכירות לירושלים שאהבת אלוהים איננה רעיון מופשט, אלא נוכחות חיה שמגינה ומחזקת.

4. קדושת היומיום

הקדוש יוסף מלמד אותנו שהקדושה צומחת בתוך חיי היום יום:

בסדנת הנגר,

בדרכים לבית לחם ולמצרים,

בבית המשפחה הקטן בנצרת.

שום דבר מרשים לעין, אך הכול מלא נאמנות.

בעולם שמודד ערך לפי נראות, יוסף מלמד שאלוהים רואה את הנאמנות. בעולם המחפש כוח והשפעה, הוא מגלה את כוחו של הטוב השקט. בעולם הפוחד מאי ודאות, הוא מלמד אמון אמיץ.

5. מילה לירושלים

בירושלים, עיר שבה נפגשים כאב וקדושה, אנו לומדים מיוסף שהאל פועל גם בתוך המורכבות. הוא בונה, שומר ומלווה, גם כאשר הדרך אינה ברורה.

השלום מתחיל בדברים הקטנים: בהקשבה, בעדינות, באמון. זהו המסר שיוסף משאיר לנו כאן, בלב העיר הזו.

סיכום

היום אנו מבקשים מיוסף הצדיק להתפלל בעד הקהילה הזו, בעד כנסייתנו ובעד הארץ הזאת.

שילמד אותנו

את הדממה המקשיבה,

את האמונה המקווה גם כשאיננו רואים,

את הנדיבות השומרת על החיים בכל צורותיהם,

את הענווה שאינה מבקשת הכרה,

ואת הכוח הנובע מעשיית רצון האל באהבה.

אחיות, מי ייתן ויוסף הצדיק יברך את הקהילה שלכן, את שליחותכן ואת כל אחת מכן. וכולנו, כמוהו, נהיה שומרים נאמנים לנוכחותו של אלוהים בעולם.

יוסף הצדיק, עבד נאמן ומגן, התפלל בעדנו.