יום א ה-1 בצפייה הגדולה עם המקראות של יום א ה-30 בשנה ג

השבוע הראשון של הצפייה הגדולה: אדם וחוה

בראשית ג: 1 – 21

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִשָּׁה אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה וַיֹּאמֶר אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה-זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב ס אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ ס וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם 

בן-סירא לה: 12 – 18

אֱלהֵי מִשְׁפָּט הוּא וְאֵין עִמּוֹ מַשּׂוֹא פָנִים

לֹא יִשָּׂא פָנִים אֶל דָּל וְתַחֲנוּנֵי מָצוֹק יִשְׁמָע

לֹא יִטֹּשׁ צַעֲקַת יָתוֹם וְאַלְמָנָה כִּי תַּרְבֶּה שִׂיחַ.

הֲלֹא דִּמְעָה עַל לְחִי תֵּרֵד וַאֲנָחָה עַל מְרוּדֶיהָ.

תַּמְרוּרֵי רָצוֹן הֲנָחָה וּצְעָקָה עָנָו חָשָׁתָה.

שַׁוְעַת דַּל עָבִים חָלָפָה וְעַד תַּגִּיעַ לֹא תָּנוּחַ.

לֹא תָמוּשׁ עַד יִפְקוֹד אֵל וְשׁוֹפֵט צֶדֶק יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

תהילים לד: 2 – 3. 17 – 19. 23

אֲבָרֲכָה אֶת-יְהֹוָה בְּכָל-עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:

בַּיהֹוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְֹמָחוּ:

פְּנֵי יְהֹוָה בְּעֹשֵֹי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם:

צָעֲקוּ וַיהֹוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל-צָרוֹתָם הִצִּילָם:

קָרוֹב יְהֹוָה לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב וְאֶת-דַּכְּאֵי-רוּחַ יוֹשִׁיעַ:

פּוֹדֶה יְהֹוָה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל-הַחֹסִים בּוֹ:

טימותיאוס ב ד: 6 - 9. 16 - 18

אֲנִי עַצְמִי כְּבָר מֻסָּךְ כְּנֶסֶךְ וְעֵת פְּטִירָתִי הִגִּיעָה. אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה אֲשֶׁר הָאָדוֹן, הַשּׁוֹפֵט הַצַּדִּיק, יִתֵּן לִי בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא רַק לִי בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם לְכָל אוֹהֲבֵי הוֹפָעָתוֹ. חוּשָׁה לָבוֹא אֵלַי עַד מְהֵרָה. כְּשֶׁקַּמְתִּי לַהֲגַנָּתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אִישׁ לֹא עָמַד לְצִדִּי, כִּי כֻּלָּם עֲזָבוּנִי; אַל יֵחָשֵׁב לָהֶם לְעָווֹן! אֲבָל הָאָדוֹן עָמַד אִתִּי וְחִזְּקַנִי, כְּדֵי שֶׁתֻּכְרַז עַל-יָדִי הַבְּשׂוֹרָה בִּמְלוֹאָהּ וְיִשְׁמְעוּ כָּל הַגּוֹיִם, וְאָכֵן נִצַּלְתִּי מִפִּי הָאַרְיֵה. הָאָדוֹן יַצִּילֵנִי מִכָּל מַעֲשֶׂה רַע וְיוֹשִׁיעֵנִי אֶל מַלְכוּתוֹ שֶׁבַּשָׁמַיִם; לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמֵן.

לוקס יח: 9 – 14

לכַמָּה אֲנָשִׁים, שֶׁבָּטְחוּ בְּעַצְמָם כִּי צַדִּיקִים הֵם וּבָזוּ לַאֲחֵרִים, סִפֵּר ישוע אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה: "שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָלוּ אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְהִתְפַּלֵּל; אֶחָד פָּרוּשׁ וְהַשֵּׁנִי מוֹכֵס. עָמַד הַפָּרוּשׁ לְבַדּוֹ וְהִתְפַּלֵּל, 'אֱלֹהִים, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ שֶׁאֵינֶנִּי כִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים - גַּזְלָנִים, רְשָׁעִים, נוֹאֲפִים, וְאַף לֹא כַּמּוֹכֵס הַזֶּה. אֲנִי צָם פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ, אֲנִי נוֹתֵן מַעֲשֵׂר מִכָּל מַה שֶּׁאֲנִי מַרְוִיחַ.' וְאִלּוּ הַמּוֹכֵס, שֶׁעָמַד מֵרָחוֹק, אַף לֹא רָצָה לָשֵׂאת אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא טָפַח עַל לִבּוֹ וְאָמַר, 'אֱלֹהִים, רַחֵם נָא עָלַי, עַל אִישׁ חוֹטֵא.' אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, הָאִישׁ הַזֶּה יָרַד אֶל בֵּיתוֹ נִצְדָּק יוֹתֵר מֵהָאִישׁ הַהוּא; כִּי כָּל הַמְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל, וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמַם."

שאלות

- כתוב בספר בראשית: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" – למה התחבאו אדם וחווה בפני האלוהים? כאשר אני חוטא, מתי ואיך מתעוררים בי רגשי אשמה או חרטה? האם יש מצבים שבהם אני מנסה להתעלם ממה שעשיתי ו"לעבור הלאה"? האם הבושה על מעשי (או הפחד מהשלכותיהם) גורם לי לרצות לתקן את דרכי, או לברוח? איך אמונה ברחמי אלוהים יכולה לעזור לי לחוזר בתשובה, לבקש סליחה, ולהמשיך בדרך המובילה למלכות האלוהים?

- כתוב בספר תהילים: "אֲבָרֲכָה אֶת-יְהֹוָה בְּכָל-עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: בַּיהֹוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְֹמָחוּ." – איך אני רואה בחיים שלי את הקשר בין תפילה, פעילויות יומיומיות ושמחה? ואם הקשר הזה חסר, למה הדבר כך, ואיך אפשר לשפר את המצב? אם כתוב " יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְֹמָחוּ": איך הענווה יכולה לעזור לנו לשמוח ולהלל את האלוהים?

- כתוב באיגרת השנייה אל טימותיאוס: "כְּשֶׁקַּמְתִּי לַהֲגַנָּתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אִישׁ לֹא עָמַד לְצִדִּי, כִּי כֻּלָּם עֲזָבוּנִי; אַל יֵחָשֵׁב לָהֶם לְעָווֹן! אֲבָל הָאָדוֹן עָמַד אִתִּי וְחִזְּקַנִי." – איך אני מתמודד על רגעי בדידות? מה אני מרגיש כלפי אנשים שמתעלמים ממני או מתרחקים? איך אני מחפש האפשרויות או ההזדמנויות כדי לשנות את המצב?

- כתוב בספר הבשורה: "עָמַד הַפָּרוּשׁ לְבַדּוֹ וְהִתְפַּלֵּל, 'אֱלֹהִים, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ שֶׁאֵינֶנִּי כִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים (...) וְאִלּוּ הַמּוֹכֵס, שֶׁעָמַד מֵרָחוֹק, (...) אָמַר, 'אֱלֹהִים, רַחֵם נָא עָלַי, עַל אִישׁ חוֹטֵא.'" – עד כמה אני נוטה לשפוט אחרים ועד כמה לראות בהם יותר את התכונות הטובות? איך אני מתייחס לחולשות או לטעויות שלי? מה ההבדל במשל זה בין ההודיה של הפרוש לבין בקשת הרחמים של המוכס, ומה ישוע מלמד אותנו כאן על תפילה?

שאלות לילדים

- כתוב בספר בראשית: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" – למה התחבאו אדם וחווה בפני האלוהים? כאשר אני חוטא, מתי ואיך מתעוררים בי רגשי אשמה או חרטה? האם יש מצבים שבהם אני מנסה להתעלם ממה שעשיתי ו"לעבור הלאה"? האם הבושה על מעשי (או הפחד מהשלכותיהם)גורם לי לרצות לתקן את דרכי, או לברוח? איך אמונה ברחמי אלוהים יכולה לעזור לי לחוזר בתשובה, לבקש סליחה, ולהמשיך בדרך המובילה למלכות האלוהים?

- כתוב בספר תהילים: "אֲבָרֲכָה אֶת-יְהֹוָה בְּכָל-עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: בַּיהֹוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְֹמָחוּ." – איך אני רואה בחיים שלי את הקשר בין תפילה, פעילויות יומיומיות ושמחה? ואם הקשר הזה חסר, למה הוא חסר, ואיך אפשר לשפר את המצב? אם כתוב " יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְֹמָחוּ": איך הענווה יכולה לעזור לנו לשמוח ולהלל את האלוהים?

- כתוב באיגרת השנייה אל טימותיאוס: "כְּשֶׁקַּמְתִּי לַהֲגַנָּתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אִישׁ לֹא עָמַד לְצִדִּי, כִּי כֻּלָּם עֲזָבוּנִי; אַל יֵחָשֵׁב לָהֶם לְעָווֹן! אֲבָל הָאָדוֹן עָמַד אִתִּי וְחִזְּקַנִי." – מה אני מרגיש כאשר מישהו עוזב אותי או בוגד בי? איך המחשבות החיוביות או השליליות על מצבי משפיעות עלי? האם אני מבקש מאלוהים שיחזק אותי וידריך אותי בדרך הנכונה?

- כתוב בספר הבשורה: "עָמַד הַפָּרוּשׁ לְבַדּוֹ וְהִתְפַּלֵּל, 'אֱלֹהִים, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ שֶׁאֵינֶנִּי כִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים (...) וְאִלּוּ הַמּוֹכֵס, שֶׁעָמַד מֵרָחוֹק, (...) אָמַר, 'אֱלֹהִים, רַחֵם נָא עָלַי, עַל אִישׁ חוֹטֵא.'" – האם יש לי נטייה תמיד להשוות את עצמי לאחרים או שאני מחפש את הדרך שלי? מה הם המאפיינים הרצויים של האדם ביחסו לאחר ובפנייתו לאלוהים, לפי המשל שנותן לנו ישוע?