חג גופו ודמו של המשיח, שנה ג

בראשית יד: 18 – 20

וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:

תהילים קי: 1 – 4

לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהֹוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ:

מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהֹוָה מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ:

עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי-קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ:

נִשְׁבַּע יְהֹוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה-כֹהֵן לְעוֹלָם עַל-דִּבְרָתִי מַלְכִּי-צֶדֶק:

א קורינתים יא: 23 – 26

אחי, אֲנִי קִבַּלְתִּי מֵאֵת הָאָדוֹן אֶת אֲשֶׁר גַּם מָסַרְתִּי לָכֶם: שֶׁהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ, בַּלַּיְלָה שֶׁהֻסְגַּר בּוֹ, לָקַח אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרֵךְ, בָּצַע אוֹתוֹ וְאָמַר: "זֶה גּוּפִי הַנִּבְצָע בַּעַדְכֶם, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי." כֵּן גַּם לָקַח אֶת הַכּוֹס לְאַחַר הַסְּעוּדָה וְאָמַר: "הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי בְּכָל עֵת שֶׁתִּשְׁתּוּ." הֵן בְּכָל עֵת שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה וְשׁוֹתִים מִן הַכּוֹס הַזֹּאת, אַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת מוֹת אֲדוֹנֵנוּ, עַד שֶׁיָּבוֹא.

לוקס ט: 11 – 17

הֲמוֹן הָעָם הָלְכוּ אַחֲרי ישוע. הוּא קִבֵּל אוֹתָם, דִּבֵּר אֲלֵיהֶם עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְרִפֵּא אֶת הַזְּקוּקִים לְרִפּוּי.

הַיּוֹם נָטָה לַעֲרֹב וְהַשְּׁנֵים-עָשָׂר נִגְּשׁוּ וְאָמְרוּ אֵלָיו: "שְׁלַח נָא אֶת הָעָם וְיֵלְכוּ אֶל הַיִּשּׁוּבִים וְהַכְּפָרִים שֶׁמִּסָּבִיב כְּדֵי לָלוּן וּלְהַשִׂיג אֹכֶל, כִּי פֹּה נִמְצָאִים אָנוּ בְּמָקוֹם שׁוֹמֵם." אָמַר לָהֶם: "תְּנוּ לָהֶם אַתֶּם לֶאֱכֹל", אַךְ הֵם אָמְרוּ: "אֵין לָנוּ יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּשְׁנֵי דָגִים, אֶלָּא אִם כֵּן נֵלֵךְ אֲנַחְנוּ וְנִקְנֶה אֹכֶל לְכָל הָעָם הַזֶּה"; כִּי הָיוּ שָׁם כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲנָשִׁים.

עָנָה וְאָמַר לְתַלְמִידָיו: "הוֹשִׁיבוּ אוֹתָם בִּקְבוּצוֹת, כַּחֲמִשִּׁים אִישׁ בְּכָל קְבוּצָה."

כָּךְ עָשׂוּ וְהוֹשִׁיבוּ אֶת כֻּלָּם. לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת שְׁנֵי הַדָּגִים, וּלְאַחַר שֶׁנָּשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּבֵרַךְ עֲלֵיהֶם, בָּצַע אוֹתָם וּנְתָנָם לְתַלְמִידָיו לְהַגִּישׁ לָעָם. הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר לָהֶם נֶאֶסְפוּ שְׁנֵים-עָשָׂר סַלִּים.

שאלות

אנחנו פוגשים לחם ויין במקומות רבים בתנ"ך: אלוהים הוא המאכיל את עמו, האדם מעלה מנחה לפני האלוהים, בני אדם אוכלים לפניו, חולקים יחד את מתנות האלוהים.

ישוע השתמש בלחם וביין ברגע שבו הוא ייסד את סעודת האדון שבו אנו מקבלים את גופו ודמו כמאכל רוחני. הוא גם האכיל את העם בעזרת תלמידיו, והתגלה לתלמידיו בעת בציעת הלחם לאחר תחייתו.

- מה הם המרכיבים בסיפורים האלה העוזרים לי במיוחד להבין את מהותה של סעודת האדון?

- מה המשמעות עבורי, שאלוהים עורך לפנינו שולחן בעת סעדות האדון?

- איך אני מקבל את מתנת גופו ודמו של המשיח? מה המפגש שלי עם ישוע בעת הסעודה הזו?

- האם אני מודה לאלוהים על המאכל הרוחני שהוא מעניק לי? מה גורם לי לרצות להודות לו?