נס גדול היה כאן...

"נס גדול היה כאן." זוהי אמרה החוזרת על עצמה במהלך שמונת ימי חג החנוכה כאשר העם היהודי זוכר כיצד כד קטן של שמן זית הספיק לשמונה ימים למנורה בבית המקדש. היום, בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, אמרה זו הייתה על שפתי כל אלה שפקדו את בית נציגות יעקב הצדיק במרכז העיר ירושלים.

עץ גבוה עמד במהלך עשורים בחצר הבית ופתאום , ללא אזהרה ואף לא רמז, העץ נפל ארצה. כמובן, אין זה נס. מה שהיה אכן בגדר נס הוא שבשעה שנפל העץ, הילדים אשר פוקדים את בית הנציגות כל ימות השבוע התחילו להגיע מבית הספר אולם כשנחת העץ ארצה לא היה אף ילד אחד בקרבת מקום. מה שהיה בגדר נס הוא שבכל יום החצר של הבית מתמלאת במכוניות אשר שייכות לאנשים הפוקדים את הבית או חברי הקהילה החונים שם בשעת עיסוקיהם במרכז העיר אולם באותה השעה היו מעט מכוניות ואף מכונית נפגעה. מה שהיה בגדר נס הוא שלמרות שכמעט בכל כיוון שהעץ היה יכול ליפול, הוא היה מזיק בחומרה בנכס, העץ דווקא נפל בכיוון היחיד שבו לא פגע בדבר, לא בחלון, לא במרפסת ולא בקיר.

הודות לעבודת הפרך במהלך שלוש שעות, טוני וג'ק הצליחה עם מסור להסיר את העץ ז"ל מהחצר ופתחו דרך ליציאות אדם ומכונה.

אכן ישנה ברכה מיוחדת של שבח והלל בשעת הצלה מסכנה המודה לאל על השגחתו. ברכה זו הייתה על שפתי כל אחד שפקד את הבית. יכולנו להצביע על נוכחות האלוהים באופן ממשי כשחזרנו על העבדה הפשוטה בפני ילדינו: "ראו עד כמה אוהב אתנו האלוהים ". תודה לך האדון!