זיו: מגילת רות - לקראת שבועות

מגילת רות הינה סיפור של תשובה וגאולה. זהו סיפורן של שתי נשים : האחת, ששמה נעמי, מאבדת הכל : בעל, בנים ונכסים - ובחסד האלוהים שורדת כדי לראות את עצמה חוזרת לכבודה, והאחרת, רות (שעל שמה קרויה המגילה) עוזבת את משפחתה, את עמה ואת אמונתה האלילית כדי להתאחד עם העם היהודי ואמונתו. הסיפור מתחיל בצורה טרגית כאשר בכמה פסוקים קצרים, נעמי מתדרדרת לכדי עוני והשפּלה בארץ מואב - להיכן שהיא ומשפחתה הלכו כדי לברוח מהרעב שהיה ביהודה באותו הזמן. בנקודת השפל של חייה, היא מתחרטת על שעזבה את עמה ואת אלוהיה ומחליטה לחזור לארץ מולדתה ושתי כלותיה הולכות עימה. השתיים הן ערפה - שלפי המסורת היא סבתו של גוליית, ורות : סבתו-לעתיד של דוד ושממנה עתיד גם לבוא המשיח. נאמר לנו שערפה שבה ״אֶל־עַמָּהּ וְאֶל־אֱלֹהֶיהָ״ (רות א:15) ולעומתה רות ״דָּבְקָה״ בנעמי. הפועל ״דבק״ מתאר איחוד עם מישהו ״להיות אחד עם״ מישהו, והוא מתאר אהבה מלא, שנותנת את עצמה לחלוטין כמו בנישואין או באהבה לאלוהים.

לאחר שהן מגיעות ליעדן : בית-לחם, בתחילת קציר השעורים, קהל נשים לועג להן : ״הֲזֹאת נָעֳמִי?״ (שם א:19). אך זו, שהגיע לכדי תשובה וענווה עונה להן : ״אַל־תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי־הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יהוה לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיהוה עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי״ (שם א:20-21). השם שהיא נותנת לעצמה ״מרא״ מובן בטעות כ״מרה״ - ממרירות - אך אם זה היה נכון הוא היה צריך להיות ״מרה״ ב״ה״ ולא ב״א״. המשמעות של ״מרא״ היא בעצם ״כוח״ ו״סמכות״. ההתוודות של נעמי לנשות בית-לחם רוצה להגיד : ״איבדתי הכל. וזה נכון שה׳ טיפל בי בחומרה, אבל אני לוקחת אחריות על הכל. הייתה לי הסמכות לקבל החלטות לגבי חיי וקילתי החלטות שגויות שבשבילן אני יכולה להאשים רק את עצמי״.

הווידוי הזה מציב את נעמי ואת רות על דרך הגאולה. רות הולכת לקצור בשדות בית-לחם ומיד מוצאת את עצמה ״במקרה״ בשדה של בן-משפחה אמיד של נעמי ושמו בועז. בועז, כפי שיוגד לרות, הוא קרוב של נעמי (ועל-כן גם של רות) שלפי תורת משה, מוטלת עליו חובת גואל - שיכול לגאול אותן מעוֹניין. מבחינה הילכתית, אין לבועז כל מחויבות לגבי רות, מכיוון שלפי ההלכה הנישואין של רות ומחלון אף פעם לא היו כשרים. ונקודה זו אנו פוגשים את הנושא העיקרי של המגילה : חסד וגאולה - כאשר בועז לא רק גואל את רות ונושא אותה לאשה, אבל גם מחייה את שם בעלה המת, אדם שבזים לו על היותו בוגד בעמו ובאלוהיו.

הוא אומר, לפני כל באי שער העיר : ״וגַם אֶת־רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם־הַמֵּת עַל־נַחֲלָתוֹ וְלֹא־יִכָּרֵת שֵׁם־הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם״ (שם ד:10). מגאולה זו - גאולה של חסד ולא של מחוייבות, של רחמים ולא של חוק יבש, יגיע דוד המלך - וממנה יגיע גם המשיח. שבת שלום.