יעקב הצדיק והקהילות הדוברות עברית בישראל

מאז ראשיתן, הקהילות הקתוליות הדוברות עברית נמצאות תחת הגנתו של יעקב הצדיק. מי הוא הצדיק הזה?

הברית החדשה מכנה אותו "אח האדון" ומציג אותו כאחת הדמויות הבולטות והמשפיעות בקהילה הנוצרית הראשונה. המסורת זוכרת אותו כהגמון הראשון בירושלים. גם כאשר הוא מכונה בתואר "שליח" אין זה כלל בטוח שניתן לזהותו עם השליח, יעקב בן חלפי. השימוש בתואר "שליח" אינו תמיד מוגבל לשנים עשר בברית החדשה.

על פי ההיסטוריונים של הכנסייה הקדומה, יעקב, המיודע בתואר "הצדיק", ההגמון הראשון של ירושלים, היה מוכר בגלל חוכמתו ובגלל יראתו לשמיים. הוא בילה שעות ארוכות בתפילה בבית המקדש עד אשר ברכיו הפכו להיות קשות כברכיו של גמל על פי אחד המקורות. מספרים אודותיו שהסופרים והפרושים שהעריכו אותו מאוד, היו חרדים בגלל הצלחת הבשורה והתייעצו איתו וביקשו ממנו לשכנע את המוני העם לא ללכת בעקבות ישוע. הם האיצו בו לעמוד על אחד צריחי בית המקדש על מנת לדבר עם המוני העם שנתאספו לרגל חג הפסח. במקום לגנות את ישוע, יעקב מסר עדות לאמונתו וכתוצאה אלה שביקשו ממנו לדבר הדפו אותו מטה. לאחר הפלתו, סקלו אותו והכו אותו עד מוות. הוא נקבר באותו המקום. אותם ההיסטוריונים המספרים לנו את הסיפור הזה, מוסיפים: "היהודים השקולים יותר ראו במותו על קידוש השם הגורם למצור על ירושלים שבא מיד בעקבות מותו". מעניין לזכור את המסורת העתיקה הזאת שמבינה את כיבוש ירושלים בידי טיטוס כתוצאה ישירה של מותו של יעקב.

על פי אותם המקורות, כסו של יעקב נשמר ובאו לתת לו כבוד עוד בתחילת המאה הרביעית.

השם "מפעל יעקב הצדיק" (אותו הגוף שנוסד ב-1955 על מנת לשרת את הקתולים הדוברים עברית בישראל) רצה לשמר ולהדגיש את ההמשכיות בין הקהילה הנוצרית הראשונה שהייתה מאופיינת במוצאה היהודי לבין הקהילות הדוברות עברית כיום. על פי עדותו של אוסביוס מקיסריה (מאבות הכנסייה במאה הרביעית), המקור החשוב ביותר אודות דברים אלה, כל חמישה עשר ההגמונים הראשונים של ירושלים היו "מבני המילה" והוא גם כותב: "כל הכנסייה בירושלים הייתה מורכבת ממאמינים יהודים."