האב מישל רמו, אשר שירת שנים רבות בקרב נציגות יעקב הצדיק, הלך לעולמו ביום חג השבועות 2021.

בבוקר של שבועות, ביום ראשון ה-23 במאי 2021, האב מישל רמו - נזיר ששייך למסדר בני מרים העלמה ללא רבב, נפטר בבית החולים רוש-סור-יון (Roche sur Yon), באזור ונדה בצרפת, בגיל 80, כתוצאה מנגיף הקורונה

 מישל רמו, האחרון למשפחה נוצרית בת חמישה ילדים, נולד ב- 28 בספטמבר 1940, בצרפת, בכפר מוונדה (Vendée). לאחר שלמד תאולוגיה בסמינר הצרפתי ברומא, הוסמך ככהן ב- 16 ביולי 1966, בחג מרים גבירתנו מהכרמל. אחרי כמה שנות הוראה בסמינר הגדול בבורדו, הוא נתמנה ככוהן דת אחראי על הסטודנטים של אותה עיר בין השנים 1973 ל -1979, תקופה שממנה הוא שמר על קשרי ידידות רבים. העיר בורדו נעשתה עדה לקשריו הראשונים עם הקהילה היהודית המקומית, איתה הוא שמר על קשר תדיר. בשנת 1973 הוא כתב פירוש על הצהרת הבישופים הנקראת "יחס הנוצרים ליהדות" והפך להיות נציג של אזור האקיטין (l’Aquitaine) בוועד הההגמונים הצרפתים ליחסים עם היהודים.

בשנת 1979 הוא הגיע לירושלים כדי ללמוד עד 1982. בין השנים 1982-1986 הוא נהיה נציג לניהול היחסים עם היהדות והיהודים בכנסיית פריז. בשנת 1983 הוא פירסם את ספרו הראשון "נוצרים מול ישראל עבד האלוהים", ספר עם הקדמה מאת פאדיה לובסקי, איתו הוא פיתח ידידות והערכה הדדית. שניהם נולדו ב- 28 בספטמבר, וכסימן קטן מן השמים, שניהם הלכו לעולמם ב-23 במאי.

משנת 1986, למרות שעדיין נסע הלוך וחזור לצרפת, הוא עבר לגור בירושלים, והתחיל ללמד במרכז הנוצרי ללימודי יהדות על שם רטיסבון. כשהמרכז נסגר בשנת 2001, הוא הצליח לייסד בשנת 2003, עם כמה מעמיתיו, את המכון על שם דקורטריי (Decourtray), מכון נוצרי ללימודי יהדות וספרות עברית, אותו הוא ניהל עד לסגירתו בשנת 2016. בינואר 1993, לאחר שנים של מאמצים ושל עבודה אינטנסיבית, הוא הגן בצורה מבריקה על עבודת הדוקטור שלו בתאולוגיה, "בזכות האבות" (« A cause des Pères »), במכון הקתולי (Institut Catholique) של פריז. לאורך השנים הוא המשיך לפרסם ספרים ומאמרים העוסקים הן בקשר המהותי והתמידי בין כנסיית המשיח לבין אנשי הברית הראשונה, והן בצורה שבה המקורות היהודיים רלוונטיים להבנת הברית החדשה.

ב -20 באוקטובר 2010 מישל קיבל את פרס הידידות היהודית-נוצרית בצרפת. בשנת 2016 הוא חזר לארץ הולדתו, לבית האם של מסדרו בוונדה (Vendée), אך הוא לא ישב בחיבוק ידיים אלא המשיך לכתוב, להעביר סדנאות וימי עיון בכל רחבי צרפת, ואף לימד קריאה יהודית בכתבי הקודש היהודיים בפקולטה לתיאולוגיה של העיר אנג'ה (Angers). יצירתו האחרונה, שתצא לאור לאחר פטירתו, היא הספר "סיפור עמאוס לאור המסורת הרבנית (לוקס 24)" שאמור להתפרסם, על ידי המו"ל לסיוס ב-8 ביולי 2021.

אני הכרתי אותו פעם ראשונה בתור סטודנטית במכון רטיסבון, בשנת 1987. נוצרה בינינו אחווה וידידות שנמשכת עד היום הזה כי, בתור עבד טוב שהפרה היטב את כישרונותיו, אין ספק שאלהים קיבל אותו במלכותו, ואנחנו נשארים מאוחדים באחדות הקדושים.

לסיום, אני אוספת כמה מהביטויים שמצאתי במכתבים שנשלחו כדי להודיע על פטירתו של מישל: "עט יפהפה העולה השמיימה ומשאיר עקבות", "חיי יושר, שהבשילו היטב, עם מחשבה חזקה ומחויבות", " נוכחות חביבה ומאתגרת","נוכחות זוהרת, הומור שובב לפעמים, ואהבתו העצומה למסורת אותה הוא ידע למסור בלהט ובהתלהבות שמשקפים נפש שנותרה צעירה, מכח צעירותה המתמדת של רוח הקדוש", "דמות מרשימה ביחסים בין יהודים לנוצרים. הוא נחשב לגדול התיאולוגים שלנו בתחום זה", "הייתה לי הערכה וחיבה רבה למישל. הידע שלו בטקסטים רבניים היה מדהים, ויחסר לנו מאוד. אך מעבר לבקיאותו ולהבנתו את המסורת היהודית, אתגעגע בעיקר לָאִישׁ וְלֶחָבֵר. פטירתו משאירה חלל ריק גדול. " "מאופק בטבעו, האינטליגנציה המהירה שלו, מחשבתו הקפדנית, יושרו, חוש הידידות שלו עם אחינו היהודים והנוצרים היקרים ..., מישל הוא אח אשר, לדעתי, יתפלל, בחסד (שהוענק לו) של הפנים אל פנים עם אלוהים".