זיו – פרשת השבוע: פרשת יתרו 2

שַׁבָּת לַיהוה אֱלֹהֶיךָ

בפרשה שלנו השבוע אנחנו קוראים את מתן התורה בסיני, ואת עשרת הדיברות שה׳ דיבר לעמו. בלב עשרת הדיברות נמצאת המצווה לשמור את יום השבת, יום מבורך ומקודש שצריך לשמור בזיכרון. בפרשה שעברה, העברים מתבקשים שלא לאסוף את המן ביום השבת והם מקבלים מנה כפולה ביום שישי (טז:22). זוהי מצווה שהם מקבלים לפני שהמצווה ניתנת למשה… בפרט הזה מדובר בשיחה של הרב שניאורסון לפני כשלושים שנה, ובה הוא מסביר שהשבת ניתנה לנו בכדי שנזכור את המן. בעברית, למילה ״מן״ יש את המשמעות של דבר מה כבר מוכן, שלא נזקק לשום פעולה נוספת כדי להיות בשימוש. כאשר העברים רואים את המן, הם אוצרים ״מן הוא״, והמשמעות היא בפשטות שזה ״מן״: דבר-מה מן המוכן. העברים שואלים את עצמם מה הוא, מכיוון שהוא כבר מוכן לגמרי. המזון הזה שבא מהשמים הוא עגול (״גד״ משמעותו ״עגול״), אין לו התחלה או סוף - כמו האין-סוף, והוא גם לבן (טז:31): סך-כל הצבעים. בין אם העברים אוספים הרבה או מעט תהיה להם תמיד את אותה הכמות..: עומר, מידה קטנה שאפשר להחזיק בכף היד. בנוסף, נאמר לנו ש״דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל־הָאָרֶץ״ (שם 14). לפי הרב, המילה ״דק״ מקושרת לאותה המילה בישעיהו מ:22, שאומר : ״הַיֹּשֵׁב עַל־חוּג הָאָרֶץ ויֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת״ - שם אותה מילה מופיעה במשמעות של שמים. המן הוא כמו השמים שירדו לארץ.

המן קשורה לשבת, זוהי מנוחת השבת שנותנת משמעות למן. וצריך לשמור את המן ״ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם״, זאת אומרת, לתמיד, לזיכרון עולם. השבת, שאותה אנחנו צריכים לזכור, משמשת גם כדי לזכור את המן.

המן, לחם שבא מהשמים בכדי להזין את העם במדבר, הוא לפיכך מזון שצריך להישמר לעולם, והוא אכן ישמר בארון הברית, יחד עם לוחות הברית, ומטה אהרן. שבת שלום.