זיו: פרשת השבוע: פרשת וישלח

וַיַּצֶּב־שָׁם מִזְבֵּחַ

כשאנו נכנסים לפרשה אנו קוראים שיעקב שלח ״מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם״ (בראשית לב:4). למילה ״מלאכים״ יש גם משמעות של ״שליחים בשר ודם״ וגם ״מלאכי אלוהים״ץ ורש״י בפירושו לפסוק הזה מסביר שהם ״מלאכים ממש״ ויוצא מכך שלפיו, יעקב שלח מלאכים ממש ולא שליחי בשר ודם לפניו אל עשיו. עם הפירוש הזה, רש״י פשוט מחבר את הפסוק הזה לפסוקים שהקדימו אותו בסוף הפרשה שעברה: ״ויַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ־בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׃ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם׃״ (שם לב:2-3). יעקב שפוגש מלאכים בנקודות מפתח בחייו, שולח עכשיו את המלאכים האלו לפניו לפגוש את עשיו - בשליחות של שלום.

תפקיד שליחת המלאכים הוא, כמובן, שמור לאלוהים בלבד אך הוא ניתן ליעקב בזמן שהוא מתכונן להיכנס אל הארץ המובטחת. מעשה ה״שליחה״ הזה קובע את הטון של הפרשה. יעקב הוא ה״שולח״ ומוצא את עצמו יותר ויותר עם מתלות שהן נחלתו הבלעדית של האלוהים. לפני פגישתו עם עשיו, יעקב יאבק עם מלאך, שליח ה׳ שגם הוא נקרא אלוהים, לבד במשך הלילה וייקרא על ידו ״יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל״(שם לב:28).

בהתייחסותו למאבק הזה, הנביא הושע כתב על יעקב ״בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת־אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת־אֱלֹהִים׃ וַיָּשַׂר אֶל־מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן־לוֹ״ (הושע יב:3-4). המפגש הזה, שבו האל-מלאך נגע בירך יעקב וגרם לה לצאת ממקומה, גם מביאה את המצווה הראשונה שניתנת אך ורק לבני ישראל: ״עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה׃״ (בראשית לב:33). עם הפגישה עם עשיו מאחוריו, יעקב ממשיך לסוכות ומשם לשכם, לאותו המקום שבו סבו אברהם חנה כאשר הוא בא לארץ לראשונה ובו יעקב ״יַּצֶּב־שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא־לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ (שם לג:20). אפשר לקרוא את הפסוק הזה בצורות שונות: או שיעקב קרא למזבח בשם הזה, או שיעקב נתן שם לאלוהים, שה׳ נתן שם ליעקב, או שיעקב התפלל. מספר מפרשים טוענים שהקריאה הפשוטה ביותר היא שהוא נתן שם למזבח, אבל מפרשים חשובים אחרים ביניהם התלמוד וספר הזוהר, אומרים שהמשמעות הישירה כאן היא שה׳ קרא ליעקב ״אל״. ספר הזוהר אף ממשיך ואומר שאלוהים אומר: ״אני האלוהים של העולמות העליונים ואתה האלוהים של העולמות התחתונים״. יעקב שמתחיל את הפרשה כשהוא שולח מלאכים ממש לשליחות של שלום, מגיע לארץ אבותיו בתפקיד האצלה אלוהית. שבת שלום.