אי של רוגע ושמחה לפני פרוץ האלימות והקיצוניות

כמה ימים לפני תחילת המהומות והאלימות הנוכחוית בירושלים ובכל רחבי הארץ, בישראל ובגבולות עזה, ביום חמישי ה-6 במאי 2021, השתתפה קהילת הקתולים דוברי העברית בירושלים בערב תפילה בינדתי שאורגן על ידי קהילת ציון, מסביב לנושא ה"ערבות", ובו השתתפו מנהיגים משלוש הדתות המונותיאיסטיות (רבה תמר, שיח איהאב, שיחה אבתסאם, האב רפיק, האב אלברטו והאב בני). אירוע זה, שהתקיים במתחם מגדל דוד, היה כמו אי של רוגע ושמחה לפני פרוץ האלימות והקיצוניות. הרכב מוזיקלי מיוחד ליווה את הערב בשירים ובמוזיקה מעוררי השראה.

הנה סיכום של דברי האב רפיק באותו ערב, בעניין ה"ערבות":

"במקום להגדיר מה זה "ערבות הדדית", אני מעדיף לגשת לנושא דרך חמישה ביטויים שמשקפים צדדים שונים של ה"ערבות ההדדית": אחריות / סולידריות / אחווה / איכפתיות / חידוד החושים

אחריות, בעולם המודרני, אנחנו יותר ויותר מודעים לכך שמעשיי האישיים משפיעים לא רק על המעגל הקטן מסביבי (המשפחה, השכנים הקרובים, השכונה ...) אלא על מעגלים יותר ויותר גדולים: האופן שבו אני אוכל, שותה, מזהם, משתמש באמצעי התקשורת, מעביר מסרים לאנשים אחרים, יש לכך השפעה על רבים ... בקלות אני יכול להשפיע על בן אדם שחי אלפי קילומטרים ממני, לטובה או לרעה.

סולידריות, מילה שנגזרת מ"סולידי", דבר מלוכד, כמו גוף. שוב, אנחנו יותר ויותר מודעים כיום שהאנושות היא גוף אחד. ספר בראשית רומז כבר לכך בסיפור של אדם וחווה (אבי האנושות ואם כל חי) האומר לנו בעקיפין שכולנו משפחה אחת, גדולה. גם בברית החדשה שאול השליח עושה שימוש במטפורה של הגוף והוא מזכיר כי: כאשר איבר אחד בגוף סובל, כל הגוף סובל. אינני יכול להתעלם מבן אדם שסובל לידי, ולהשלות את עצמי שאהיה בטוב ...

אחווה: בנצרות, באופן מסורתי, הדגשנו את קשר האחווה בין הנטבלים, בין אלה שקשרי האמונה הפכו אותם לאחים כי, דרך האמונה והטבילה, הם נולדו מחדש כבנים לאלהים. היום, האפיפיור פרנציסקוס מדגיש יותר ויותר את עניין האחווה האוניברסלית, בתור בני אדם . קשר האחווה הוא קשר שאנחנו נקראים ליצור בינינו, כאשר אנחנו מחליטים לדאוג אחד לשני ברוח של אהבה ורחמים, כמו במשל של "השומרוני הטוב" (לוקס, פרק 10)

אכפתיות: היא ההפך של ההתעלמות והמחדל. אנחנו אומרים תמיד בתחילת המיסה: "אני מתוודה ... כי חטאתי במחשבה, בדיבור, במעש ובמחדל". אכפתיות באה לידי ביטוי דרך "מעשים", לא דרך רגשות או הצהרות בלבד ...

חידוד החושים: כפי שאמרתי בהתחלה, ישנה כיום מודעות מוגברת ביחס למה שקורה מסביב לנו. בו בזמן ריבוי האינפורמציה מקהה את החושים שלנו ... לכן אנו מוזמנים לחדד את החושים שלנו כדי להיות מסוגלים להבחין יותר ויותר בין חשוב לטפל, בין עיקר לשולי. אחרת, יש סכנה שרוח האחריות שלנו תיטשטש ותהפוך לחוסר אכפתיות.

תפילתנו היא שבארץ קודש זו נגלה מחדש עד כמה כולנו שייכים למשפחה אחת, משפחת בני אדם וחווה, משפחת בני אברהם, וגורלנו קשור אחד לשני. השוני באופי, במוצא, בדת ובסיפור החיים שלנו, אין משמעותם שאנחנו איום אחד לשני, אלא שאנחנו קרואים להיות ערבים אחד לשני ולעזור אחד לשני.