התייחסות לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי

התייחסות לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי

הצהרה – "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי" שחוקק לאחרונה, גורם לדאגה רבה. על אף שנדמה שחקיקתו נטועה בסיבות פוליטיות פנימיות, החוק, שמגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לא מספק כל ערבון חוקתי לזכויותיהם של המיעוטים הילידיים והאחרים שמתגוררים בארץ. אזרחיה הפלסטינים של ישראל, שמהווים 20% מאוכלוסייתה, מודרים בבוטות מהחוק.

לא יעלה על הדעת שחוק בעל השלכות חוקתיות מתעלם ממגזר שלם באוכלוסיה, כאילו זה לא התקיים מעולם. על אף שייתכן ולחוק לא תהיינה השפעות מעשיות, עבור אזרחיה הפלסטינים של מדינת ישראל הוא נותר מסר לכך שהארץ הזו היא לא ביתם. השפה הערבית הורדה ממעמדה כשפה רשמית לשפה בעלת "מעמד מיוחד" והחוק מציין מחויבות לפיתוח התיישבות יהודית בארץ, ללא כל אזכור לפיתוח הארץ לטובת יתר יושביה.

חוק היסוד הזה מדיר מקום להכיל, מפלג במקום לאחד, מייצר תסיסה פוליטית במקום להתבסס על נורמות יסודיות משותפות ומוסכמות על כל חלקי האוכלוסיה.

החוק המפלה הזה סותר במפורש את החלטה מס' 181 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, כמו גם את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל עצמה. הראשונה הבטיחה את הקמתה של מדינה יהודית תוך שמירה על זכויות אזרחיות מלאות לאוכלוסיה הערבית המתגוררת בה, ובשניה מייסדי המדינה התחייבו בצורה וברורה וחד-משמעית לפיתוח הארץ לטובת כלל יושביה ולהבטחת זכויות פוליטיות וחברתיות לכול, ללא הבדל דת, גזע או מין.

לבסוף, החוק סותר ונוגד את "חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו" שנוסף לספר החוקים בשנת 1995 ומבטיח את כבודו של כל אדם באשר הוא אדם. במקום בו ישנה אפליה, אין כבוד.

במילים אחרות, החוק מכריז שאין זכויות שוות בין יהודים לערבים ומסרב להכיר בקיומן של אלו.

לא די בהכרה בזכויות הפרט ובהבטחתן. כל מדינה שבקרבה מיעוטים גדולים חייבת להכיר בזכויות הקיבוציות של אותם מיעוטים ולהבטיח את שימור זהותם הקיבוצית, שכוללת את המסורות הדתיות, האתניות והחברתיות שלו.

אזרחיה הנוצרים של מדינת ישראל מודאגים מהחוק, ככל הקהילות הלא-יהודיות. הם קוראים לכל אזרחי מדינת ישראל שעדיין מאמינים בעקרון הבסיסי של שוויון בין אזרחיה של אותה האומה, להשמיע את התנגדותם לחוק הזה ולסכנות שהוא טומן בחובו לעתיד המדינה.

הפטריארכיה הלטינית של ירושלים