זיו: פרשת השבוע: פרשת כי־תצא

כִּי יִקָּרֵא לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ

פרשה זו היא אחת מהפרשות היותר מלאות במצוות שבתורה. בין השאר אנו מוצאים בה את המצווה לגרש ציפור מהקן לפני שאפשר לקחת ביצים כדי למנוע ממנה סבל (דברים כב:6). למצווה זו מתלווה גם שכר: לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, כמו מצוות כבוד אב ואם (שם ה:16). התלמוד מקשה ומספר על אב ששלח את בנו לטפס על עץ כדי לקחת ביצים לאחר ששלח את האם. הבן קיים את שתי המצוות שעליהן מבטיחה התורה אריכות ימים, הוא עלה, אך כאשר ירד, נפל ומת. היכן שכרו? תחת השערורייה שבשאלה, היא גם נוגעת בסוגיית ההשגחה העליונה: כיצד להבין מצבים שנראים כאילו הם נוגדים את ההבטחות? התשובות מגוונות: אחד (רבי יעקב) מסביר ש״ימים ארוכים״, זה העולם הבא, ושכך ניתן ללמוד על תחיית המתים מן התורה. אחר (אלישע בן אבויה), אל מול הרוע שבעולם, מאבד תקווה, ואף כופר בקיום האלוהים. אחרים מסבירים שאין שומרים מצוות למען שכר…

דיו רב נשפך גם לגבי מצווה נוספת: האיסור על זריעת מיני זרעים שונים (כלאיים) בכרם (שם כב:9-11). רש״י, שחי באזור שמפניה בצרפת תוהה מדוע האפרסק, או כל עץ אחר, לא יכול לשכון יחד עם הענב. לפיו, זוהי מצווה ללא בסיס הגיוני, ״חוק״, כמו הקרבת פרה אדומה בשביל לעשות מי נידה (במדבר יט:2-6). צריך לקבל ולציית גם למצוות שהבסיס שלהו אינו ברור. בשביל אחרים, מדובר בהבדלה ההכרחית בין החיים, הבדלה שבבסיס החיים: כל הבריאה נעשתה בהבדלה. ומאותה סיבה אסור גם לערבב צמר ופשתן באותו בד (דברים כב:11).

כמו כן, מצווה שלישית מציבה בפנינו שאלה: מצוות הבן הסורר והמורה הנידון למוות (שם כא:18-21). חז״ל הראו שיש כל כך הרבה מכשולים ביישום המצווה הזאת שאפשר לומר שהיא לעולם לא יושמה במלואה. אפר אפילו לחשוב שאם הבן הזה ימשיך להתנהג ברשעות, ובכך להוות סכנה לחברה, אין בידינו להוכיח זאת - האדם אינו יכול לקחת את מקומו של ה׳ שלבדו יודע את הכל. שבת שלום.