פוליטיקה טובה בשירות השלום

להלן מסר האפיפיור פרנציסקוס לרגל יום השלום העולמי ה-52, שנחגג ב-1 בינואר בנושא:

פוליטיקה טובה בשירות השלום

1. "שָׁלוֹם לַבַּיִת הַזֶּה!"

כשישוע שלח את תלמידיו למשימתם, הוא אמר להם: "לְכָל בַּיִת שֶׁתִּכָּנְסוּ אִמְרוּ תְּחִלָּה 'שָׁלוֹם לַבַּיִת הַזֶּה'. וְאִם יִהְיֶה שָׁם אִישׁ שָׁלוֹם, הַ'שָּׁלוֹם' שֶׁלָּכֶם יִשְׁרֶה עָלָיו; אִם לֹא - אֲלֵיכֶם יָשׁוּב" (לוקס י:6-5).
השכנת שלום מרכזית לשליחות של תלמידי המשיח. השלום מוצע לכל אותם גברים ונשים שכמהים לשלום בין כל האסונות והאלימות שמאפיינים את ההיסטוריה האנושית. [1] ה"בית" עליו ישוע מדבר הוא כל משפחה, קהילה, ארץ ויבשת, על כל מגוונם ותולדותיהם. אולם, מדובר גם על "ביתנו המשותף": העולם בו אלוהים שם אותנו ושאותו אנו נקראים לשמור ולטפח.

הרשו לי, אפוא, לפתוח את ברכותיי לשנה החדשה: "שָׁלוֹם לַבַּיִת הַזֶּה!"

2. האתגר שבפוליטיקה טובה

השלום דומה לתקווה שהמשורר שרל פגי הילל. [2] הוא דומה לפרח עדין שנאבק לפרוח על אדמת הטרשים של האלימות. אנו יודעים ששאיפה לשררה, ללא התחשבות במחיר, מובילה לעוול ולאי-צדק. הפוליטיקה היא אמצעי יסודי לבניין הקהילה האנושית ומוסדותיה, אך כשהחיים הפוליטיים לא נתפשים כדרך לשרת את החברה בכללותה, היא עלולה להפוך כלי לדיכוי, הדרה ואף חורבן.

ישוע אומר לנו ש"מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת רִאשׁוֹן יְהֵא אַחֲרוֹן לַכֹּל וּמְשָׁרֵת לַכֹּל" (מרקוס ט:35). כפי שאמר זאת האפיפיור פאולוס השישי: "להתייחס ברצינות לפוליטיקה ברמותיה השונות – המקומית, האזורית, הלאומית והעולמית – משמעו לאשרר את חובתו של כל פרט להכיר במציאותה וערכה של החירות שמוצעת לו, [החירות] לעבוד בה בעת למען טובת העיר, המדינה והאנושות כולה." [3]

המשרה הפוליטית והאחריות הפוליטית, אפוא, מאתגרות ללא הרף את הנקראים לשירות ארצם לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להגן על התושבים וליצור את התנאים לעתיד ראוי ומבוסס על הצדק. אם הם מתקיימים תוך כבוד בסיסי לחיים, לחירות ולכבוד היאים לכל אדם, החיים הפוליטיקיים אכן יכולים להפוך לצורה נשגבת של אהבה.

3. האהבה והמידות הטובות האנושיות: יסודות הפוליטיקה בשירות זכויות האדם והשלום

האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר העיר ש"כל נוצרי נקרא ליישם את האהבה באופן שתואם לקריאתו ולפי מידת ההשפעה שיש לו על ה- polis[הארגון הפוליטי] ... כשהאהבה מפעמת בה, ערכה של המחויבות לטובת הכלל גדול יותר מערכה של עמדה חילונית ופוליטית גרידא ... כשהאהבה היא ההשראה ומקור הכוח לפעילותו הארצית של האדם, אזי היא תורמת לבניין עיר האלוהים האוניברסלית, שהיא מטרת ההיסטוריה של המשפחה האנושית". [4] זו תכנית לה כל הפוליטיקאים, ללא קשר לתרבותם ודתם, יכולים להסכים, אם ברצונם לעבוד יחדיו לטובת המשפחה האנושית וליישם את המידות הטובות האנושיות שמקיימות כל פעילות פוליטית ראויה: צדק, שוויון, כבוד הדדי, יושר, כנות ונאמנות.

בהקשר הזה, יועיל לנו להיזכר ב"ברכות האשרי לפוליטיקאי" שהציע הקרדינל הויאטנמי פרנסואה-זבייר נגוין ואן תואן, עד נאמן לבשורה שנפטר בשנת 2002:

"אשרי הפוליטיקאי שמעריך רבות ומבין עמוקות את תפקידו.
אשרי הפוליטיקאי שמדגים אמינות במעשיו.
אשרי הפוליטיקאי שעמל למען טובת הכלל ולא למען טובתו האישית.
אשרי הפוליטיקאי שנשאר עקבי.
אשרי הפוליטיקאי שעמל למען האחדות.
אשרי הפוליטיקאי שעמל למען שינוי יסודי.
אשרי הפוליטיקאי שמסוגל להקשיב.
אשרי הפוליטיקאי חסר המורא". [5]

כל בחירות ובחירות-מחדש וכל שלב בחיים הפוליטיקיים הם הזדמנות לשוב לאבני היסוד של הצדק והחוק. דבר אחד ברור: פוליטיקה טובה נמצאת בשירות השלום. היא מכבדת ומקדמת את זכויותיו הבסיסיות של האדם, שהן בו בזמן גם מחויבות-הדדית שמאפשרת לקשרי אמון והוקרת תודה להירקם בין דור ההווה לדור העתיד.

4. המידות הרעות של הפוליטיקה

למרבה הצער, יחד עם מידותיה הטובות, לפוליטיקה גם מידות רעות, בין אם כתוצאה מחוסר-יכולת אישי או פגמים במערכת ובמוסדותיה. ברור שהמידות הרעות הללו פוגעות באמינות של החיים הפוליטיים בכללם, כמו גם בסמכות, בהחלטות ובפעולות של המעורבים בהם. המידות הרעות הללו, שחותרות תחת אידיאל הדמוקרטיה האמתית, ממיטות חרפה על החיים הציבוריים ומאיימות על ההרמוניה החברתית. אנו חושבים על השחיתות בצורותיה המגוונות: מעילה במשאבים ציבוריים, ניצול בני אדם, פגיעה בזכויות, יחס מזלזל לחוקי הקהילה, רווח לא הוגן, ביסוס שררה בכוח הזרוע או היתלות שרירותית בבטחון המדינה וסירוב לוותר על עמדות כוח. לאלו, ניתן להוסיף את שנאת-הזרים, הגזענות, האדישות לסביבה הטבעית, גזל משאבי הטבע לטובת רווח מהיר והשנאה למי שאולץ לצאת לגלות.

5. פוליטיקה טובה מקדמת את השתתפותם של הצעירים ואת אמונם של אחרים

כשהשימוש בשררה הפוליטית נועד אך ורק לשמירת האינטרסים של מיעוט נבחר, העתיד נפגם והצעירים עלולים להתפתות לידי אובדן אמון; הרי הם עצמם מודרים אל שולי החברה, ללא כל אפשרות לסייע בבניין העתיד. אולם, כשהפוליטיקה מטפחת כראוי את כשרונם של צעירים ואת שאיפותיהם, השלום גדל בהשקפותיהם ועל פניהם, אז נוצר בטחון איתן שאומר: "אני בוטח בך ויחד עמך – אני מאמין שאנחנו יכולים לעבוד יחדיו למען טובת הכלל". הפוליטיקה נמצאת בשרות השלום אם היא מתבטאת כהכרה במתנות וביכולות של כל פרט ופרט. "מה יכול להיות יפה יותר מיד מושטת? אלוהים התכוון שהיא תתן ותקבל. אלוהים לא רצה להרוג (הש' בראשית ד:1 והלאה) או לגרום סבל, אלא להציע איכפתיות ועזרה בחיים. יחד עם ליבנו ושכלנו, גם ידינו יכולות להפוך אמצעי לדיאלוג". [6]

כל אחד יכול לתרום את הלבנה שלו לבניין ביתנו המשותף. החיים הפוליטיים האותנטיים, שמעוגנים בחוק וביחסים ראויים והוגנים בין אנשים, מתחדשים כשאנחנו משתכנעים שכל אישה ואיש וכל דור ודור מביאים עמם כוחות בינאישיים, נפשיים, תרבותיים ורוחניים חדשים. אמון שכזה לעולם אינו קל להשגה, מכיוון שיחסים בינאישיים הם עניין מורכב, בייחוד בזמננו אנו, שמתאפיין באווירה של חשד, שנעוצה בחשש מאחרים ומזרים או בחרדה לבטחון האישי. למרבה הצער, ניתן לראות זאת גם בממד הפוליטי, בגישות של דחיה ובצורות של לאומיות שמערערות על האחווה לה העולם המקושר שלנו כה זקוק. היום, יותר מאי פעם, החברות שלנו צריכות "אוּמנים של שלום", שיכולים להיות שליחים ועדים נאמנים לאלוהים האב, שחפץ בטובתה ובאושרה של המשפחה האנושית.

6. לא למלחמה ולאסטרטגיה של פחד

מאה שנים לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, כשאנו זוכרים את הצעירים שנספו בקרבות הללו ואת האוכלוסייה האזרחית שנפגעה, אנו מודעים יותר מאי-פעם ללקח שלימדונו מלחמות אחים רצחניות: לעולם לא ניתן לרדד את השלום לאיזון בין כוח ואימה גרידא. לאיים על אחרים משמעו להורידם לדרגת אובייקט ולשלול מהם את כבודם. לכן, אנו חוזרים ואומרים שהגברת האיומים והפצה ללא-פיקוח של כלי נשק נוגדים את המוסר ואת החיפוש אחר שלום אמת. טרור כלפי הפגיעים ביותר מוביל לגלותן של אוכלוסיות שלמות שתרות אחר מקום של שלום. נאומים פוליטיים שנוטים להאשים מהגרים בכל רעה חולה ולשלול מהעניים את התקווה אינם מתקבלים על הדעת. אדרבה, צריך לאשר שוב שהשלום מבוסס על כבוד לכל אדם ואדם, ללא קשר למוצאו, על כבוד לחוק ולטובת הכלל, על כבוד לסביבה שהופקדה בידינו ועל עושר המסורת המוסרית שירשנו מדורות העבר.

מחשבותינו פונות בייחוד לכל אותם ילדים שחיים עתה באזורי עימות ולכל מי שפועל כדי לשמור על חייהם ולהגן על זכויותיהם. אחד מכל שישה ילדים בעולמנו מושפע מאלימות המלחמה או מהשלכותיה, גם אם הוא עצמו לא מגויס כילד-חייל או מוחזק בשבי על ידי קבוצות חמושות. עדותם של מי שמגנים עליהם ועל כבודם בעלת ערך עצום לעתיד האנושות.

7. פרויקט השלום הגדול

בימים אלה, אנו מציינים את השנה ה-70 להכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, שהתקבלה עם סיום מלחמת העולם השניה. בהקשר הזה, הבה נזכור את הערתו של האפיפיור יוחנן העשרים-ושלושה: "המודעות של האדם לזכויותיו חייבת להוביל אותו להכרה בחובותיו. קניין זכויות טומן בחובו את החובה ליישום אותן זכויות, שכן הן ביטוי לכבודו האישי של האדם. והחזקה בזכויות טומנת בחובה, כמו כן, את ההכרה בהן ואת מתן הכבוד הראוי להן מצד אחרים". [7]

השלום, למעשה, הוא פרי של פרויקט פוליטי כביר שמעוגן באחריות הדדית ובתלות הדדית בין בני האדם. אך הוא גם אתגר שדורש עיסוק מחודש בכל פעם ופעם. הוא כולל את תשומת הלב והנפש; הוא פנימי וקהילתי בה בעת ויש לו שלושה פנים שונים ובלתי ניתנים להפרדה:

- שלום עם עצמך, דחיית הנוקשות, הכעס וקוצר הרוח. בדבריו של הקדוש פרנסואה דה סאל, צריך להפגין "מעט מתיקות כלפי עצמך" כדי להציע "מעט מתיקות לזולת";
- שלום עם הזולת: בני משפחה, חברים, זרים, העניים והסובלים, חוסר-פחד לפגוש אותם ולהקשיב למה שיש להם לומר;
- שלום עם הבריאה כולה: לגלות מחדש את הפאר שבמתנת האלוהים ואת האחריות הפרטית והמשותפת שלנו כתושבי העולם הזה, כאזרחים וכבנאים של העתיד.

הפוליטיקה של השלום, שמודעת לכל מצב של פגיעות אנושית ועוסקת בו, יכולה תמיד לשאוב השראה מה- Magnificat, מזמור מרים, אם המשיח המושיע ומלכת השלום, שהושר בשמה של האנושות כולה: וְחֶסֶד יהוה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו. עָשָׂה חַיִל בִּזְרוֹעוֹ פִּזַּר גֵאִים, פְּרִי מַחְשְׁבוֹת לִבָּם. שַׂלִּיטִים הוֹרִיד מֵעַל כִּסְאוֹתָם וּשְׁפָלִים שָׂם לְמָרוֹם. זָכַר יהוה רַחֲמָיו כַּאֲשֶׁר דִבֵּר אֶל אֲבוֹתֵינוּ אֶל אַבְרָהָם וְאֶל זַרְעוֹ עַד עוֹלָם" (לוקס א:55-50).

מהוותיקן, 8 בדצמבר 2018
פרנציסקוס

גירסת המסר באנגלית זמינה באתר Zenit:
https://zenit.org/articles/popes-message-for-52nd-world-day-of-peace/

_________________________
[1] ראה לוקס ב:14: "כָּבוֹד לֵאלֹהִים בַּמְּרוֹמִים, וּבָאָרֶץ שָׁלוֹם עַל בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר אוֹתָם רָצָה".
[2] ראה: Le Porche du mystère de la deuxième vertu, Paris, 1986.
[3] ראה: איגרת שליחים Octogesima Adveniens (14 במאי 1971), 46.
[4] אינציקליקה Caritas in Veritate (29 ביוני 2009), 7.
[5] ראה נאום בתערוכה ובכנס "Civitas" בפדובה: "30 ימים", מס' 5, 2002.
[6] בנדיקטוס השישה-עשר, נאום בפני השלטונות של בנין, קונטו, 19 בנובמבר 2011.
[7] אינציקליקה Pacem in Terris (11 באפריל 1963), 24.