יום א ה-3 בתקופת הפסחא, בשנה א

מעשי השליחים ב: 14. 22 – 33

עָמַד כֵּיפָא עִם הָאַחַד-עָשָׂר, נָשָׂא קוֹלוֹ וְדִבֵּר אֲלֵיהֶם: אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת, אִישׁ שֶׁנִּתְאַשֵּׁר לָכֶם מִטַּעַם אֱלֹהִים בִּגְבוּרוֹת וּבְנִסִּים וּבְאוֹתוֹת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עָשָׂה עַל-יָדָיו בְּתוֹכְכֶם, כְּפִי שֶׁאַתֶּם עַצְמְכֶם יוֹדְעִים; הוּא שֶׁהֻסְגַּר עַל-פִּי עֲצַת אֱלֹהִים הַנֶּחֱרָצָה וִידִיעָתוֹ-מֵרֹאשׁ - אוֹתוֹ לְקַחְתֶּם וּבִידֵי רְשָׁעִים צְלַבְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם. וֵאלֹהִים הֱקִימוֹ לִתְחִיָּה בְּהַתִּירוֹ אֶת חֶבְלֵי הַמָּוֶת, שֶׁכֵּן הַמָּוֶת לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲצֹר אוֹתוֹ. הֵן דָּוִד אוֹמֵר עָלָיו:

'שִׁוִּיתִי יהוה לְנֶגְדִּי תָּמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל-אֶמּוֹט.

לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף-בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח,

כִּי לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא-תִתֵּן חֲסִידְיךָ לִרְאוֹת שָׁחַת.

תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת-פָּנֶיךָ.'

אֲנָשִׁים אַחִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר לָכֶם בְּבִטָּחוֹן עַל דָּוִד אָבִינוּ, שֶׁהוּא מֵת וְגַם נִקְבַּר וְקִבְרוֹ נִמְצָא עִמָּנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה נָבִיא וְיָדַע כִּי אֱלֹהִים נִשְׁבַּע לוֹ שְׁבוּעָה לְהוֹשִׁיב מִפְּרִי חֲלָצָיו עַל כִּסְאוֹ, בַּחֲזוֹתוֹ מֵרֹאשׁ דִּבֵּר עַל תְּחִיַּת הַמָּשִׁיחַ - שֶׁלֹּא נֶעֶזְבָה לִשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ לֹא רָאָה שַׁחַת. אֶת יֵשׁוּעַ זֶה הֵקִים אֱלֹהִים לִתְחִיָּה וְעַל זֹאת אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ עֵדִים. וּלְאַחַר שֶׁנִּשָׂא אֶל יְמִין הָאֱלֹהִים וְקִבֵּל מֵאֵת הָאָב אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַמֻּבְטַחַת, שָׁפַךְ אוֹתָהּ כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים וְגַם שׁוֹמְעִים.

תהילים טז: 1 - 2. 5. 7 – 11

מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ ׃

אָמַ֣רְתְּ לַֽיהוָה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה טוֹבָתִ֗י בַּל־עָלֶֽיךָ ׃

יְֽהוָ֗ה מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַתָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי ׃

אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְהוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף־לֵיל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי ׃

שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט ׃

לָכֵ֤ן׀ שָׂמַ֣ח לִבִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּשָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח ׃

כִּ֤י׀ לֹא־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חֲסִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת ׃

תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח ׃

א כיפא א: 17 – 21

וְאִם קוֹרְאִים אַתֶּם אֶל הָאָב, הַשּׁוֹפֵט בְּלִי מַשּׂוֹא פָּנִים לְפִי מַעֲשֵׂי אִישׁ וָאִישׁ, אֲזַי הִתְהַלְּכוּ בְּיִרְאָה בִּימֵי מְגוּרֵיכֶם עֲלֵי אֲדָמוֹת; שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי לֹא בְּדָבָר נִשְׁחָת, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב, נִפְדֵּיתֶם מִדַּרְכְּכֶם הַתְּפֵלָה שֶׁנְּחַלְתֶּם מֵאֲבוֹתֵיכֶם, כִּי אִם בְּדָם יָקָר שֶׁל שֶׂה תָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מוּם, בְּדָמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר נוֹדַע מִקֶּדֶם, לִפְנֵי הִוָּסֵד תֵּבֵל, וְנִגְלָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים לְמַעַנְכֶם, אַתֶּם אֲשֶׁר הוֹדוֹת לוֹ מַאֲמִינִים בֵּאלֹהִים שֶׁהֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים וְנָתַן לוֹ כָּבוֹד לְמַעַן תִּהְיֶה אֱמוּנַתְכֶם וְתִקְוַתְכֶם בֵּאלֹהִים.

לוקס כד: 13 – 35

אוֹתוֹ יוֹם הָיוּ שְׁנַיִם מֵהֶם הוֹלְכִים אֶל הַכְּפָר הַנִּקְרָא עַמָּאוּס, שֶׁמֶּרְחָקוֹ מִירוּשָׁלַיִם כְּאַחַד-עָשָׂר קִילוֹמֶטֶר, וּמְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם עַל כָּל מַה שֶּׁקָּרָה. וְהִנֵּה בְּשָׁעָה שֶׁשּׂוֹחֲחוּ וְהִתְוַכְּחוּ הִתְקָרֵב יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ וְהָלַךְ עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁעֵינֵיהֶם הָיוּ אֲחוּזוֹת וְלֹא הִכִּירוּהוּ. אָמַר לָהֶם: "מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאַתֶּם מִתְדַּיְּנִים בָּהֶם בַּדֶּרֶךְ?" הַשְּׁנַיִם נֶעֶצְרוּ וְעֶצֶב נָסוּךְ עַל פְּנֵיהֶם. אֶחָד מֵהֶם, קְלִיוֹפָס שְׁמוֹ, הֵשִׁיב וְאָמַר אֵלָיו: "הַאִם אַתָּה רַק אוֹרֵחַ בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשָׂה בְּתוֹכָהּ בְּיָמִים אֵלֶּה?" שָׁאַל אוֹתָם: "וּמָה הַדָּבָר?" אָמְרוּ לוֹ: "מַה שֶּׁקָּרָה לְיֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת שֶׁהָיָה אִישׁ נָבִיא, גִּבּוֹר בְּמַעַשׂ וּבְאֹמֶר לִפְנֵי אֱלֹהִים וְלִפְנֵי כָּל הָעָם. כֹּהֲנֵינוּ הַגְּדוֹלִים וּמַנְהִיגֵינוּ הִסְגִּירוּהוּ לְמִשְׁפַּט מָוֶת וְצָלְבוּ אוֹתוֹ, וַאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל נוֹסָף עַל כָּל זֹאת, כָּעֵת הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מֵאָז קָרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּמַה גַּם שֶׁכַּמָּה נָשִׁים מִקִּרְבֵּנוּ הִדְהִימוּ אוֹתָנוּ: בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם הָיוּ בַּקֶּבֶר וְלֹא מָצְאוּ אֶת גּוּפָתוֹ, וּבָאוּ וְסִפְּרוּ שֶׁאַף רָאוּ בְּחִזָּיוֹן מַלְאָכִים אֲשֶׁר אָמְרוּ כִּי הוּא חַי. אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ הָלְכוּ אֶל הַקֶּבֶר וּמְצָאוּהוּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהַנָּשִׁים סִפְּרוּ, אַךְ אוֹתוֹ לֹא רָאוּ."

הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכָל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים! הֲרֵי עַל הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת כָּל זֹאת וּלְהִכָּנֵס אֶל תִּפְאֶרֶת כְּבוֹדוֹ!" הוּא הֵחֵל מִמֹּשֶׁה וּמִכָּל הַנְּבִיאִים וּבֵאֵר לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הַמְכֻוָּנִים אֵלָיו בְּכָל הַכְּתוּבִים.

כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ אֶל הַכְּפָר שֶׁהָיָה מְגַמַּת פְּנֵיהֶם הוּא הֶעֱמִיד פָּנִים כְּהוֹלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ. אַךְ הֵם הִפְצִירוּ בּוֹ בְּאָמְרָם: "הִשָּׁאֵר אִתָּנוּ, כִּי הָעֶרֶב קָרֵב וּכְבָר פָּנָה הַיּוֹם." לְפִיכָךְ נִכְנַס וְנִשְׁאַר אִתָּם. כַּאֲשֶׁר הֵסֵב עִמָּהֶם לָקַח אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע אוֹתוֹ וְנָתַן לָהֶם. אָז נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִכִּירוּהוּ, וְהוּא נֶעְלַם מֵהֶם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: "הֲרֵי לִבֵּנוּ הָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ כְּשֶׁדִּבֵּר אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָתַר לָנוּ אֶת הַכְּתוּבִים!" אוֹתָהּ שָׁעָה קָמוּ וְחָזְרוּ לִירוּשָׁלַיִם. הֵם מָצְאוּ אֶת הָאַחַד-עָשָׂר מְכֻנָּסִים עִם חַבְרֵיהֶם, וְהַכֹּל אוֹמְרִים כִּי הָאָדוֹן אָכֵן קָם וְנִרְאָה אֶל שִׁמְעוֹן. הֵם סִפְּרוּ מַה שֶּׁקָּרָה בַּדֶּרֶךְ וְכִי הִכִּירוּהוּ כַּאֲשֶׁר בָּצַע אֶת הַלֶּחֶם.

שאלות

- כתוב בספר תהילים: "שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל-אֶמּוֹט." – המילים האלה שמענו הן כציטוט במקרא הראשון מספר מעשי השליחים והן ממקורם בתהילים. מה המשמעות של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד"? האם זה משהו שאני מנסה לעשות? איך? איך אני מבין את הביטחון באלוהים שהיה למלך דוד, וגם לשליחים? האם אני גם מרגיש שיש לי ביטחון דומה? מה קורה לביטחון שלי באלוהים מול דברים שמזעזעים אותי או מטרידים אותי? איך ניתן לחזק את בטחוני באלוהים?

- כתוב באיגרת הראשונה של שמעון כיפא: "אִם קוֹרְאִים אַתֶּם אֶל הָאָב, הַשּׁוֹפֵט בְּלִי מַשּׂוֹא פָּנִים לְפִי מַעֲשֵׂי אִישׁ וָאִישׁ, אֲזַי הִתְהַלְּכוּ בְּיִרְאָה בִּימֵי מְגוּרֵיכֶם עֲלֵי אֲדָמוֹת..." – מה היא היראה שכיפא מדבר עליה? מה הסיבות שהוא נותן ליראת אלוהים? ומה המשמעות של "להתהלך ביראה"? מה מעורר בי ביטוי הזה? איך אוכל לקיימו?

- כתוב בספר הבשורה: "אֶחָד מֵהֶם, קְלִיוֹפָס שְׁמוֹ, הֵשִׁיב וְאָמַר אֵלָיו [לישוע]: "הַאִם אַתָּה רַק אוֹרֵחַ בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשָׂה בְּתוֹכָהּ בְּיָמִים אֵלֶּה?"" –למה קליופס וחברו לא היו מסוגלים להבחין שמדובר בישוע? איך מתוארת הרגשתם כלפי האיש שהלך איתם בדרך? למה הזמינו אותו להישאר אתם? ואיך הגיבו כשהוא התגלה אליהם?

ואני - עם איזה שלב אני הכי מזדהה בסיפור זה? מתי נראה לי שקשה לזהות את ישוע, מתי אני מרגיש שהוא הלך אתי בלי שידעתי, מתי שמחתי כשהוא התגלה אלי בדבר האלוהים או בבציעת הלחם?

שאלות לילדים

- כתוב בספר תהילים: "שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל-אֶמּוֹט." – המילים האלה שמענו הן כציטוט במקרא הראשון מספר מעשי השליחים והן ממקורם בתהילים. מהו ביטחון באלוהים? האם אני מרגיש שאני בוטח באלוהים? איך אמונתי ובטחוני באלוהים יכולים להתבטא בחיי היומיומיים?

- כתוב באיגרת הראשונה של שמעון כיפא: "אִם קוֹרְאִים אַתֶּם אֶל הָאָב, הַשּׁוֹפֵט בְּלִי מַשּׂוֹא פָּנִים לְפִי מַעֲשֵׂי אִישׁ וָאִישׁ, אֲזַי הִתְהַלְּכוּ בְּיִרְאָה בִּימֵי מְגוּרֵיכֶם עֲלֵי אֲדָמוֹת..." – מהי יראת אלוהים? למה היא חשובה לחיים טובים ומאושרים? איך יראת אלוהים אצלי משפיעה על מעשיי או דבריי, ועושה טוב גם לאחרים סביבי?

- כתוב בספר הבשורה: "אֶחָד מֵהֶם, קְלִיוֹפָס שְׁמוֹ, הֵשִׁיב וְאָמַר אֵלָיו [לישוע]: "הַאִם אַתָּה רַק אוֹרֵחַ בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשָׂה בְּתוֹכָהּ בְּיָמִים אֵלֶּה?"" –למה קליופס וחברו לא היו מסוגלים להבחין שמדובר בישוע? איך מתוארת הרגשתם כלפי האיש שהלך איתם בדרך? למה הזמינו אותו להישאר אתם? ואיך הגיבו כשהוא התגלה אליהם?

ואני - עם איזה שלב אני הכי מזדהה בסיפור זה? מתי נראה לי שקשה לזהות את ישוע, מתי אני מרגיש שהוא הלך אתי בלי שידעתי, מתי שמחתי כשהוא התגלה אלי בדבר האלוהים או בבציעת הלחם?