חג הביקור – ה-31 במאי

ביקור מרים אצל אלישבע מציין את המפגש בין בתולה, שבאופן נס יילד בן, ואישה זקנה, שאף היא נושאת בבן בבטנה. בשעה ששתי הנשים מתחבקות, שני הבנים – ישוע ויוחנן – נפגשים בפעם הראשונה, כל אחד עודנו בבטן אימו. כנביאה, מלאה ברוח הקודש, אלישבע מכריזה על תפקידה של מרים: "בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִּטְנֵךְ. וּמֵאַיִן לִי זאת, שֶׁאֵם אֲדוֹנִי בָּאָה אֵלַי? כִּי הִנֵּה, כַּאֲשֶׁר קוֹל בִּרְכָתֵךְ בָּא בְּאָזְנַי, רָקַד הַיֶּלֶד מִשִמְחָה בְּבִטְנִי. אַשְׁרֵי זוֹ שֶׁהֶאֱמִינָה כִּי יִתְקַיְּמוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ לָהּ מֵאֵת אֱלוהִים" (לוקס א:42 – 45). מרים מוכרת כאן כאם המבורכת של האדון.

מרים משיבה עם התפילה הנהדרת שהקתולי מתפלל כל יום: " "תְּרוֹמֵם נַפְשִׁי אֶת אֲדונָי וְתָגֵל רוּחִי בֵּאלוהֵי יִשְׁעִי כִּי רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ. הִנֵּה 'אַשְׁרֶיהָ' יֵאָמֵר לִי מֵעַתָּה וּלְדוֹר דּוֹרִים. כִּי גְּדוֹלוֹת עָשָׂה בִּי שַׁדַּי, קָדוֹשׁ שְׁמוֹ וְחֶסֶד יהוה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו. עָשָׂה חַיִל בִּזְרוֹעוֹ פִּזַּר גֵאִים, פְּרִי מַחְשְׁבוֹת לִבָּם. שַׂלִּיטִים הוֹרִיד מֵעַל כִּסְאוֹתָם וּשְׁפָלִים שָׂם לְמָרוֹם. נַפְשׂוֹת רְעֵבִים מִלֵּא טוֹב וַעֲשִׁירִים שִׂלַּח רֵיקָם. תָּמַךְ בְּיִשְׂרָאֵל עַבְדוֹ זָכַר יהוה רַחֲמָיו כַּאֲשֶׁר דִבֵּר אֶל אֲבוֹתֵינוּ אֶל אַבְרָהָם וְאֶל זַרְעוֹ עַד עוֹלָם" (לוקס א:46 – 55).

בארץ הקודש, הקתולים עולים לרגל לכנסיית הביקור בכפר עין כרם, ליד ירושלים.