יוחנן אליחי: "הלחי השנייה"

הלחי השנייה

בציבור הישראלי מרבים לצטט את הביטוי "להפנות את הלחי השנייה" (הביטוי שבבשורה על פי מתי, ה:39) כרעיון טיפוסי נוצרי, ומוסיפים: ודבר זה אינו טוב, כי הוא מעודד את האי-צדק ואת האלימות. ומוסיפים: היהדות נלחמת בעד הצדק ונלחמת גם נגד הרע, לכן אין אנו יכולים לקבל את המשפט הזה, שהוא מוגזם ומסוכן.

שתי הערות:

א) הרעיון נמצא כבר בתנ"ך

ב) לא מדובר בעידוד לאלימות או באדישות מול הרע.

נדון בשתי הנקודות האלה.

א)  יש בעיקר שני מקומות בתנ"ך שבהם מוצג אותו הרעיון: איכה ג:(27), 30 – "(טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עול בִּנְעוּרָיו) ... יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה."

בהוצאת קָסוּטוֹ-הרטום לתנ"ך (נוסח עם פירוש פשוט בשוליים למטה, סדרת ספרים שהורים נותנים לא פעם לבר מצווה), מוצאים על פסוק זה הערת שוליים: " <יתן למכהו לחי> = יגיש לֶחיוֹ למי שרוצה להַכּוֹתוֹ, כלומר לא יתנגד לו".

ויש בהערת שוליים זו גם הפניה לפסוק דומה בספר ישעיה נ,6 – שם אנו קוראים:  עבד ה' מוּכן לסבול והוא אומר: "וַאֲנִי לא מָרִיתִי, אָחוֹר לא נְסוּגוֹתִי. גֵוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמוֹרְטִים, פָּנַי לא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרוק."  ז"א למי שרצה להכות אותי הִפְנֵיתי את גופי, את גַבִּי, ולמי שרצה לִמרוט את שערות פניי, נתתי את הלחיים שלי.

ב) איך עלינו לפרש פסוקים אלה? אפשר למצוא מפתח בפסוק של מתי ה:39, שלפעמים מתרגמים "אל תתנגדו לרע". הפועַל במקור היווני מציין "להתקומם, לעמוד נגד עושה הרע" [הכוונה היא: באותו סגנון, באותה השיטה]. לעומת זאת התרגום העברי שבידינו גורס: "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלּא לְהִתְקוֹמֵם [בצורה אלימה] עַל עוֹשֵׂה הָרַע". אותו רעיון מופיע באגרות של שאול השליח: הִזָּהֲרוּ שֶׁלּא יִגְמל אִישׁ לְאִישׁ רָעָה תַּחַת רָעָה (הראשונה אל התסלוניקים, ה:15)

שאול מסכם זאת בצורה יפה באגרת אל הרומים יב:21 "אַל תַּנִּיחַ לָרַע לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיך, אֶלָּא הִתְגַּבֵּר עַל הָרַע בַּטּוֹב."

יש לציין שישוע לא פעם מתנגד לרע, לשקר, לאי-צדק. אפילו בהופעתו לפני הסנהדרין הוא אומר למי שסטר על לחיוֹ "למה תַכֵּנִי?" (יוחנן יח:23) ברור שיש לתקן מעשה לא צודק. אבל ישוע עונה בטוב לעושה רע, כמו בהזדמנות אחרת: באה קבוצת אנשים לעצור אותו, אז כיפא שולף את חרבו וחותך את אוזנו של אחד מאנשי הקבוצה. אז ישוע אומר לכיפא:  "הָשֵׁב אֶת חַרְבְּך לִמְקוֹמָהּ" (מתי כו:52), והוא מרפא את אוזן האיש המסכן (לוקס כב:51). יש להניח שמכל הסיפור הזה אותו משרת שנרפא יזכור את דוגמת ישוע עד יומו האחרון.

לפעמים האי-אלימות יוצאת מנצחת. הנה שתי דוגמאות מהחיים.

אישה שנתפסה ונכלאה ע"י הנאצים, במלחמת העולם השנייה, עברה עינויים בידי קצין, ויום אחד בא הקצין "לעבודה" והיא שמעה אותו אומר לסגנו: "בתי חולה מאוד, אני דואג." למחרת, כשהוא ניגש אל שולחן העינויים, היא שאלה אותו: "מה שלום בתך היום? יותר טוב?" הוא התרגש וענה לה כאילו אל חברה, ובסוף הוא חזר לביתו בלי לענות אותה.

אני זוכר גם מה שסיפר לפניי תושב חיפה ותיק, שהיה ידוע כדוגל באי-אלימות. הוא תיאר את המאורעות בשנת 1948, וסיפר שבמסגרת המהומות הגיעו אליו חמישה ערבים, תפסו אותו והלכו איתו אל באר ריקה בכוונה לרצוח אותו ולזרוק אותו לתוך הבאר. הלכו ביחד, והוא צעד בשקט, עד שהגיעו לבאר, ואז הוא הסתובב ופנה אליהם ואמר: "טוב, ידידיי, תעשו את המלאכה שלכם!" החליפו ביניהם מבטים והסתלקו בלי מילה.

ואם זה לא מצליח? בוודאי לא תמיד הטוב מנטרל את הרע. אבל לפחות מי שנוהג כך אינו יורד לרמת המתקיף, הוא לא נעשה דומה לו, לא משחית את צלם האלוהים שבו, והניצחון הזה מונע התפשטות הרע בעולם ומשמש לא פעם דוגמה לאנשים אחרים.

ומה עם הפסוק "עין תחת עין"? לא מדובר בנקמה ולא בגרימת רע, אלא בפיצוי כגודל הנזק ולא יותר. אבל נשאיר את זה לגיליון אחר.