הרהורים אודות הקשר בין חג הפורים לבין צום הארבעים

מה לפורים ולנוצרים? בפורים עורכים קרניבל ומשתכרים בשעה שאנו נוצרים צמים בצום הארבעים! מה יכול להיות משותף לשני מועדים אלה? לפני שתענה בביטחון: ,אין שום משותף", נא לקרוא את המאמר הזה עד הסוף. אולי כשתגיע לסופו תיתן תשובה פחות החלטית. תנאי הוא להבין שחג הפורים אינו קרניבל בלבד גם אם נודה שקרניבל מהווה תופעה אנושית מעניינת והוא נפוץ בתקופות שונות ותרבויות מגוונות. דומה כי באדם הצורך הפסיכולוגי להתחפש ולאמץ זהות שונה משלו ובכך לגלות אולי מה ישנו בתוך האדם ככמיהה מוסתרת. באמצעות ההתחפשות, בשעה שהאדם נטול זהותו האמיתית, הוא מעיז לעיתים לעשות מה שלא יעשה בנסיבות רגילות (ולא תמיד מדובר בדברים מגונים).

בעצם, רובנו מתחפשים בחיי היומיום. מבחר הבגדים שאנו לובשים מוכתב על ידי ההרגלים והתכתיבים החברתיים או על ידי האופנה של השעה. אותה הבחורה שבעונה אחת התלבשה כגברת אנגלייה אריסטוקראטית, מופיעה בעונה הבאה כשהיא לבושה ג'ינס קרוע וחולצה קטומת צבע. ברם, היא אינה נוכחת לא במבחר הראשון ולא בשני. ניתן גם להזכיר את המסכות שאנו לובשים כאשר אנחנו משחקים תפקיד כזה או אחר במצבים שונים בחיים. לחלק מהאנשים, להתחפש מהווה ההזדמנות היחידה למצוא את התדמית האותנטית והלבוש המבטא אותה וכך להיות מי שה-"אני" אמור להיות. ייתכן וההתחפשות מהווה הזדמנות לגלות באיזו מידה המסכות והתפקידים הבאים איתם הינם יחסיים ולא מוחלטים. להיות יותר כן עם עצמי אינו דבר רע בצום הארבעים... אוי, סליחה, כוונתי בחג הפורים כמובן.

הבה נדבר על דברים רציניים יותר כי הקרניבל הינו מסורת מאוחרת שהובאה מאירופה ולחג הפורים מצוות משלו.

המצווה הראשונה בפורים הינה להקשיב לקריאת מגילת אסתר המספרת את מוצאו של החג. להקשיב הינו לשמוע לכל מילה ומילה למרות רעש הרעשנים שמרעישים בהשמעת שמו של המן הרשע. בבתי הכנסת השומרים באדיקות על המצווה, לאחר גל קצר של רעש, דומיה עמוקה נופלת על הקהילה – תרגיל מעולה לכל מי שרוצה להקשיב לדבר האלוהים המופנה אליו באופן אישי. הרעש מסמל את קיום המצווה – למחות את זכר עמלק (דברים כה:17 – 19) והמן הינו מצאצאיו של עמלק. אכן משמע המצווה סמלי כי הדבר החשוב ביותר הינו למחות את עמלק מתוככי הנשמה של כל אחד. במובן רוחני, עמלק אינו הרשע בלבד אלא המסורת היהודית מפרשת אותו באופנים שונים. על פי מסורת אחת, עמלק הינו התגלמות הספק לגבי קיומו של יחס עם הבורא (בגימטרייא ערך המילה "עמלק" שווה לערך המילה "ספק"). עובדה היא שבמגילת אסתר (בנוסח העברי) אין זכר לאלוהים. עובדה זו דומה לדיווחים בעיתונים אודות האירועים המתרחשים בעולמנו ונכון הוא לעיתים קרובות אף בדיווחים שלנו אודות ההתרחשויות בחיינו היומיים. אולם, עמלק גם יכול להתפרש כנסיבות שונות, מצבים כלכליים, הקשרים היסטוריים ופוליטיים, השפעות סביבתיות, וכו'. אודות כיצד לנצח את עמלק, ראה שמות יז:8 – 16.

כאשר אנו לומדים להבחין בהשגחת האלוהים במה שנראה כסדרת אירועים אקראי נהיה גם מוכנים ללמוד עוד דבר ממגילת אסתר: האלוהים מאפשר לנו (אם נאפשר לו להנחות אותנו ולא נילחם נגדו על מנת להנחות את עצמנו) להגיע למקום הנכון בזמן המתאים. הכל תלוי בנכונותנו לעשות מה שנחוץ במקום הזה ובזמן הזה. החלטה כזאת תוכל לשנות את מהלך ההיסטוריה כפי שהיא תוכל אף לשנות את מהלך חיינו. זו תוכנית אף לצום הארבעים, לא?

שלוש המצוות האחרות העוסקות בחג הפורים מביאות אותנו חזרה ליחס האופקי – היחס אם הזולת - לאחר שהראשונה התעסקה ביחס עם האל. המצווה הראשונה הינה משלוח מנות – מתן מנות מוכנות לאכילה אחד לשני. על פי פרשנות אחת של אותה המצווה: מנהג זה מאפשר מתן אוכל לנזקקים. מתן צדקה הינו עניין עדין ונראה מועיל יותר לתת לעני כסף על מנת לקנות את האוכל שהוא זקוק לו במועד המתאים לו מאשר לתת לו אוכל מוכן שאינו ניתן אפילו לשמירה לתווך ארוך. ברם, בדרך כלל העני אינו יכול לאפשר לעצמו לטעום ממעדנים מיוחדים וחייב להגביל את עצמו לרכישת מזון בסיסי. בפורים ישנה הזדמנות שאף העני יוכל ליהנות ממעדני העשירים מבלי לחוות את ההשפלה הכרוכה בלקבץ נדבות, הרי העשירים אף הם נותנים משלוח מנות אחד לשני על מנת לקיים את המצווה.

בנוסף, המצווה השנייה הינה לתת צדקה לנזקקים. מתן צדקה בפורים שונה במעט ממנהג זה בשאר ימות השנה: בפורים נהוג לתת לכל מי שמבקש מבלי להבחין ומבלי לחקור. (לא שמענו על זה אף ממקור אחר: "תֵּן לַמְבַקֵּשׁ מִמְּךָ וְאַל תִּפְנֶה מִן הָרוֹצֶה לִלְווֹת מִמְּךָ" (מתי ה:42). האם אנו עושים זאת? ייתכן שפורים הינו רגע מתאים להתחיל ליישם את דברי ישוע.) ואם אנחנו דנים במתן צדקה (דבר אף מתאים מאוד בתקופת צום הארבעים) כדאי לנו לזכור עוד עניין במסורת היהודית בהקשר זה (כפי שנאמר: "אִם לֹא תִּהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים...") ביהדות, ניתן להבחין בין דרגות שונות של צדק במתן צדקה. הדרגה הראשונה, הנמוכה ביותר, הינה לתת בשעה שאדם מבקש אולם לתת בלי התלהבות. הדרגה השנייה הינה לתת צדקה בשמחה ומלווה בדברי נועם. הדרגה השלישית הינה מתן צדקה מבלי שהנזקק יבקש: ברגישותו הנותן מבחין בצורך המקבל וכך מציע ומונע ממנו את השפלת הבקשה. הדרגה הרביעית הינה כאשר המקבל את הצדקה מכיר את מקור הצדקה אולם הנותן את הצדקה אינו יודע לאן כספו מיועד ובכך מוותר על כל הכרת תודה. הדרגה החמישית הינה כאשר מי שנותן יודע לאן הולך כספו אולם המקבל את הצדקה אינו יודע את המקור ובכן המקבל מודה לאלוהים ולא לנותן (שנתן דרך מתווך). הדרגה השישית הינה שאף הנותן אינו יודע מי הוא המקבל וגם המקבל אינו יודע מי הוא הנותן (למשל כאשר התרומה ניתנת על ידי ארגון סיוע). בקיצור: "אַל תֵּדַע שְׂמֹאלְךָ אֶת אֲשֶׁר עוֹשָׂה יְמִינְךָ" (מתי ו:3). לאחרונה, שמעתי מפיו של רב ירושלמי הסבר כי בקהילות יהודיות מסוימות ההתחפשות בפורים משרתת מטרה זו. ניתן לסכם ולומר: ישנה צדקה שאינה מתן צדקה ודי אלא הושטת יד הסיוע על מנת לתמוך באדם כך שיוכל לעמוד שוב על רגליו ולא יצטרך עוד לקבץ נדבות.

לבסוף, המצווה הידועה ביותר של החג הינו לקיים סעודה חגיגית ובה מרכיב ייחודי: לשתות ולהשתכר עד שלא ניתן להבחין בין "ברוך מרדכי" ו-"ארור המן" (מגילה 7א). (באופן משונה לשני המשפטים אותו ערך מספרי על פי גימטרייא). ישנם אנשים שמקיימים את המצווה על פי הפשט: להשתכר עד אובדן ההכרה. ברם, באותו דף התלמוד, כתוב במפורש שהיהודי שקיים את המצווה חייב לומר את ברכת המזון עם כל התוספות לחג ואף להשתתף בתפילות מנחה וערבית. כמובן משתמע מדברים אלה שהשתכרות עד אובדן ההכרה אינה מתאימה לפורים. אזי, הכיצד עלינו להבין את המצווה? פרשנות אחת הינה: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ" (מזמור קד:15). הפסיכולוגיה מלמדת שאדם שהינו שמח אינו מסוגל באותה השעה לשנוא אפילו את אויבו העיקש ביותר. אם הינך שמח במלוא מובן המילה עד כדי כך שאינך מסוגל להבחין בין ידיד לבין אויב ובאויב אתה רואה אח בלבד, ואם דבר זה תוצאה של מתן רוח הקודש במקום תוצאת השתכרות ביין אזי ניתן להבין הכיצד לקיים עוד מצווה : "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים" (מתי ה:43 – 45).

ובכן אני מאחלת לכם צום ארבעים מלא שמחה!