דרשת הבישוף וולים שומאלי בקהילת ירושלים

אחים ואחיות יקרים,

אני מתמלא שמחה לחגוג אתכם את חגו של יעקב הצדיק, מגן קהילתכם וההגמוניה כולה. רציתי להיות אתכם ולהתפלל בקרבכם וכעת האל נותן מענה לבקשתי זו. קהילתכם חשובה לכנסיית ירושלים. חשובה לא בגלל המספרים אלא בגלל משמעות נוכחותכם כאן. אתם מהווים את ההמשך של הכנסייה הראשונה הקדומה אשר באה מהיהדות. יחד עם זאת, קהילותינו, הדוברת ערבית והדוברת עברית, דומות לשתי ריאות אשר באמצעותן נושמת כנסיית ארץ הקודש. או, על פי המשל הנמצא במקרא ספר הבשורה היום, אנו מהווים שני שריגים אשר מקבלים את הנוזלים החיוניים וכוחן מאותה הגפן, דהיינו מישוע המשיח מושיענו. אני מודה לאב דוד נויהאוז, סגן הפטריארך שלנו, על הזמנתו האדיבה. אני מתפלל שתמשיכו להעיד לישוע המשיח בקרב החברה היהודית והישראלית.

אין זו משימה קלה, כפי שלא היה קל לשאול השליח. אותו שאול עומד במרכז המקרא הראשון היום. לאחר חזרתו בתשובה המפתיעה, הוא נתקל בהתנגדות רבה מצד אחיו היהודים. ברם, כל שנתקל בהתנגדות, כך צבר כוח בעזרת רוח הקודש. הודות לו רבים מקרב היהודים ומקרב אומות העולם גילו שישוע הינו המשיח. קשיים ואתגרים בדרך אין בכוחם להכשיל אותנו. העובדה שאנו מהווים מיעוט קטן הן בקרב המוסלמים הן בקרב היהודים לא אמורה לייצור בנו תסביך כלשהו או לגרום לאכזבה.

הקהילה הראשונה בירושלים הייתה מלאת כוח למרות חולשתה והמספר הקטן של מאמיניה. אולם, היא התעודדה מאוד ברוח הקודש באותה התקופה: "בְּאוֹתָהּ עֵת הָיָה שָׁלוֹם לַקְּהִלָּה בְּכָל יְהוּדָה וְהַגָּלִיל וּבְשׁוֹמְרוֹן; הִיא נִבְנְתָה וְהִתְהַלְּכָה בְּיִרְאַת יהוה, וְגָדְלָה בְּמִסְפָּר בְּעִדּוּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (מעשי השליחים ט:31).

ברשותכם, ברצוני כעת להתבונן מעט במשל הגפן במקרא ספר הבשורה ביום א זה. הוא מהווה שיעור נפלא לנו.

בתנ"ך, הגפן מסמל את עם ישראל. כאשר שמע העם לה' הגפן הניבה פרי. בשעה שהעם לא שמע לתורת ה', הגפן הייתה יבשה. בהקשר של מקרא היום, הגפן הינה ישוע המשיח ואנו מתכבדים להיות שריגיו.

התרשמתי מאוד ממספר הפעמים שישוע, על פי יוחנן המבשר, משתמש בפועל "לעמוד" (ופירושו בהקשר "להישאר") בתיאור היחס בין הגפן לשריגיה. ספרתי 11 פעם. אף במקרא השני הפועל מופיע פעמיים. כל זה מצביע על חשיבות הפועל:

התלמידים צריכים לעמוד בישוע כפי שהוא עומד בם.

השריג צריך לעמוד בגפן. דבר ישוע צריך לעמוד בתלמידים.

התלמידים עומדים באהבת ישוע אם שומרים את מצוותיו. פירות התלמידים צריכים לעמוד.

עוד ביטוי חוזר על עצמו: "לעשות פרי" – המופיע שש פעמים היום.

לא קשה להבין: לעמוד בישוע קשור עם לעשות פרי קשר הדוק – קשר סיבתי. ניתן להגדיר את הפועל "לעמוד" כך: להישאר, להישאר מאוחד עם, להתייצב במקום אחד ובמצב נתון, להמשיך להתקיים, לעמוד איתן בקשיים. המילים הנרדפות עוזרות להבין את העניין. ברם, ספר הבשורה מתאר מצב על טבעי אשר לא ניתן לבטא במילים ומשל הגפן הינו הדרך הטובה ביותר להחדיר את המודעות: לנו יחס חיוני ונפלא עם ישוע.

ניתן לשאול: כיצד ישוע עומד בנו?

ישנן שלוש דרכים:

הדרך הראשונה הינה באמצעות דברו: ישוע עומד בנו אם אנו עומדים בדבריו: "אִם עוֹמְדִים אַתֶּם בִּי וּדְבָרַי עוֹמְדִים בָּכֶם" (יוחנן טו:7). ישוע ודבריו אחד הם. בשעה שאנו שומעים אותו אנו מתאחדים איתו. דבריו מהווים את המים החיים אשר זורמים מהגפן לשריגים ומשקים את השריגים על מנת שיעשו פרי. נשאל את עצמנו: האם אנו מתבוננים יום-יום בפרשה מהכתובים על מנת לעמוד בו ושהוא יעמוד בנו? האם אנו שואבים כוח ונחמה מההתבוננות היומית בספר הבשורה? הסינודוס האחרון אודות המזרח התיכון דרש מהמאמינים לקיים קשר יומי עם דבר האלוהים. הדבר הזה אמור להיות לחם חוקינו. ובנוסף, דבר האלוהים ומצוותו אחד הם, הבא לידי ביטוי במילה העברית "דבר". דבר ישוע עומד בנו בשעה שאנו מקיימים את מצוותיו: על פי המקרא השני: "הַשּׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים שׁוֹכֵן בֵּאלֹהִים וֵאלֹהִים בּוֹ" (האגרת הראשונה של יוחנן ג:24).

הדרך השנייה לעמוד בו הינה באמצעות האהבה. די לצטט את ישוע עצמו בעניין זה: "כְּשֵׁם שֶׁהָאָב אוֹהֵב אוֹתִי כֵּן גַּם אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם. עִמְדוּ בְּאַהֲבָתִי. אִם תִּשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתַי תַּעַמְדוּ בְּאַהֲבָתִי, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי שָׁמַרְתִּי אֶת מִצְווֹת אָבִי וַהֲרֵינִי עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ. זֹאת מִצְוָתִי: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם" (יוחנן טו:9 – 10 .12). שוב, נשאל את עצמנו כמה שאלות: האם אנו אוהבים את שכינינו, את עמיתינו בעבודה? האם אנו מוכנים לסלוח להם על הרע שעשו לנו? האם אנו מוכנים, בדומה לשאול השליח, ללכת בעקבות ישוע ולהרוס את מחיצת האיבה? האם אנו אוהבים לא מתוך אינטרס אישי אלא למען האל? לעמוד בישוע פירושו לעמוד באהבתו ובאהבת אחינו ואחיותינו.

הדרך השלישית לעמוד בישוע הינה באמצעות סעודת האדון. רז סעודת האדון מגלם את אחדותנו איתו בצורה אף טובה יותר מאשר משל הגפן ושריגיה. דימוי האוכל דימוי חזק במיוחד. ומה חזק יותר מאשר אכילת לחם אשר במעשה האכילה הופך להיות חלק מגופנו. מה חזק יותר מאשר שתיית יין אשר הופך להיות חלק מדמנו? חזק הוא הביטוי של ישוע: אכלו את בשרי ושתו את דמי! ביטוי מרשים על מנת להעביר את המסר: אחדות בינו לבין עצמנו. המשל כאן מבטא אף יותר מאשר המילים. המשל יוצר את משמעו ומצביע על מה שהוא יוצר.

לסיום: אני רוצה לדון בפירות אשר נעשים על ידי השריגים: מה הם פירות אלה? הם אותם הפירות המוזכרים באיגרת אל הגלטים: "פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי" (אל הגלטים ה:22). כולנו מייחלים לעצמנו לעשות פירות כאלה בחיינו. ובכן, מה הם התנאים לעשיית פרי? התנאי הינו לעמוד בגפן ולהיטהר. מה הוא התנאי לעשות פרי של אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, וכו'? התנאי הינו לעמוד באחדות עם ישוע באמצעות שמיעת דברו, נאמנות לאהבתו, שמירת מצוותיו, קבלת קשיי החיים אשר באמצעותם האדון מטהר אותנו.

אחיי ואחיותיי היקרים,

אנו מתקרבים לשעת החידה – שעת הסעודה. נשתוקק יחד לרגע זה שבו ישוע עצמו, הגפן הרוחנית, בא להתאחד איתנו, שריגיו החלשים. הנה הפרדוקס הכרוך באמנותנו: בטבע, השריג הורכב על הגפן אולם כאן הגפן באה להחיות את השריג. המשל מלמד אותנו עד כמה אוהב אותנו האדון. הוא הראשון שאוהב ויישאר לעד נאמן להבטחותיו. לסיבה זו אנו מוזמנים לשבחו במזמור: "בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" (מזמור כב:23). אני מבקש מכם: אמרו איתי: "בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ"!

+ וולים שומאלי