חג ליבו הקדוש של ישוע (חג אהבת המשיח) – שנה א
החג הפך להיות חג בכל הכנסייה במאה התשע עשרה. במרכז החג עומד הלב של ישוע, המלא אהבה לעולם. על פי ספר הבשורה של יוחנן, כאשר ישוע מת על הצלב בא חייל רומי ודקר את צידו ברומח. "אַחַד הַחַיָּלִים דָּקַר אֶת צִדּוֹ בְּרוֹמַח וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וּמַיִם" (יוחנן יט:34). מסורת עתיקה רואה בדם ומים אלמנטים של לידה; שמצידו הנדקר של ישוע הצלוב נולדה הכנסייה.
במאה העשירית בעולם המערבי התחיל הזיהוי של צידו הפצוע של ישוע עם הלב. הלב מקום האהבה ולמען אהבת כל אדם המשיח מת בעדנו על הצלב. הנזירה מרי-מרגרט אלקוק מצרפת ראה בחזיונות את ישוע המבקש ממנה להפיץ את הרוחניות של הלב הקדוש, רוחניות המרוכזת על אהבתו של המשיח. היא קבלה את התמיכה של ראש הישועים באזור, האב דה לה קולמבייר.
המקראות של החג השנה (שנה א) עוזרים לנו להבין את חשיבות החג. המקרא מספר הבשורה הינו ממתי (יא:25 – 30) והמכיל את שמחתו של ישוע המציינת את ליבו: "מוֹדֶה אֲנִי לְךָ, אָבִי, אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי הִסְתַּרְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִן הַחֲכָמִים וְהַנְּבוֹנִים וְגִלִּיתָם לְעוֹלָלִים. כֵּן, אָבִי, שֶׁהֲרֵי כָּךְ הָיָה רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ. 27 הַכּל נִמְסַר לִי מֵאֵת אָבִי וְאֵין אִישׁ מַכִּיר אֶת הַבֵּן, זוּלָתִי הָאָב; אַף אֵין אִישׁ מַכִּיר אֶת הָאָב, זוּלָתִי הַבֵּן וְכָל מִי שֶׁהַבֵּן רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ. בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו (ביוונית: שפילות לב) אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָאִי".
המקרא הראשון מספר דברים (ז:6 – 9. 11) מתאר את אהבתו של האלוהים שהוא רוחש לעמו: "לא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי-אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל-הָעַמִּים. כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם".
למחרת החג, בשבת, חולקים כבוד ללב מרים הטהור, לב בצלמו כדמותו של בנה, ישוע.