חג מרקוס המבשר – ה-25 באפריל

מרקוס מוזכר בספר מעשי השליחים כאחד החברים הוותיקים ביותר בכנסיית ירושלים (ראה מעשי השליחים יב:12) ולאחר מכן הצטרף לפאולוס ובר-נבא במסעם הראשון (יג:5). הוא מוזכר גם באיגרות של פאולוס פילמון 24, אל הקולוסים ד:10). המסורת מסבירה שמרקוס היה תלמידו של שמעון כיפא ושמע אודות ישוע ממנו.

חשיבותו של מרקוס בכנסייה קשורה לספר הבשורה שכתב. היום רב פרשני המקרא מניחים שמרקוס הינו הראשון שכתב ספר שכינה "בשורה" ובכן המציא את הבשורה כסוג ספרות. שמו אינו מוזכר בספר שכתב אולם המסורת מזהה את הצעיר שברח עירום בשעות מעצרו של ישוע כמרקוס (מרקוס יד:51). מסורת אחרת אף מזהה את מרקוס עם האיש נושא כד המים שהוביל את התלמידים לחדר שבו ישוע ערך את הסעודה האחרונה עם תלמידיו (מרקוס יד:13).

על פי המסורת, מרקוס מת על קידוש השם בהיותו ראש הכנסייה הראשון באלקסנדריה.

בעיר העתיקה של ירושלים, כנסיית מרקוס הקדוש הינה המושב של ההגמון הסורי האורתודוקסי והמקום מזוהה על פי המסורת עם ביתו של מרקוס ואימו (בית שמוזכר במעשי השליחים יב).

ב-1968, האפיפיור פאולוס ה-6 החזיר חלק משרידי מרקוס הקדוש לבאבא קירילוס ה-6, ראש הכנסייה הקופטית במצרים. החזרת השרידים התרחשה באותה התקופה שבה חנכו במצרים קתדראלה ענקית על שמו של מרקוס הקדוש בקהיר.