חג של מרים של פטימה – ה-13 במאי

בפטימה ב-12 במאי 1917, שלושה ילדים ראו את מרים הבתולה המבורכת.

בפטימה, מרים גילתה לילדים שלושה "סודות". השניים הראשונים פורסמו על ידי היחיד מבין שלושת הילדים להגיע לגיל הבגרות, לוציה, שנעשתה נזירה כרמליטית והלכה לעולמה בגיל 97 ב-2005. הסוד הראשון התייחס לחזון הגהנום והשני כיצד להציל אנשים מאש הגהנום. השלישי פורסם רק ב-2000 בהנחיית האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 והתייחס לרצח אפיפיור ועוד מנהיגים דתיים. כשהסוד פורסם הפרשנים קישרו את התוכן לניסיון הרצח של האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 בשנת 1981.

בשנת 2010, בדרכו לפורטוגל, האפיפיור בנדיקטוס ענה על שאלות של האב פרדריקו לומברדי, דובר הוותיקן, ואמר:

"אני רוצה לתת ביטוי לשמחתי שאני נוסע לפטימה על מנת להתפלל בפני הבתולה בפטימה. היא מהווה סימן של נוכחות האמונה הצומחת מהקטנים ביותר ככוח חדש של אמונה, לא מוגבל לקטנים בלבד אלא שנושא מסר לעולם כולו, בכל תולדותיו ובכל ההווה שלו ומאיר את ההיסטוריה הזאת. בשנת 2000, בשעה שהצגתי את העניין (הסוד השלישי שהוצג על ידי הקרדינל רצינגר, כיום האפיפיור), אמרתי שההופעה של מרים הינה תופעה על-טבעית שלא צומחת מהנסיבות או מהאדם בלבד אלא באה באמת ממרים הבתולה, ממה שעל-טבעי.... מעבר לחזון הגדול של ייסוריו של האפיפיור, שאכן אולי מתייחס ליוחנן פאולוס ה-2, אנחנו יכולים גם להבין דברים אחרים המתייחסים לעתיד הכנסייה שאט אט כיום מתפתחים ומתגלים לנו. נכון הוא שמעבר לרגע הספציפי הנראה בחזונות האלה, ניתן להבין שמדובר בצורך של ייסורי הכנסייה. ייסורים אלה באופן טבעי משתקפים בדמותו של האפיפיור אולם האפיפיור נמצא בתוך הכנסייה וייסוריו הם ייסוריה של הכנסייה שעתידים לבוא.

האדון אכן הודיע שהכנסייה תסבול תמיד, בדרכים שונות עד קץ העולם. החשוב הינו שהמסר, התשובה של פטימה, לא מתייחס למצבים ספציפיים אלא המענה היסודי הינו לעשות תשובה מתמדת, להביע חרטה, לפעול לתיקון, להתמיד בתפילה יחד עם דבקות בשלוש המידות התיאולוגיות – אמונה, תקווה ואהבה. כאן אנו מבחינים בתשובה היסודית שעל הכנסייה לתת, שעלינו, גם על כל פרט, לתת במצב הזה.

לגבי החדש שניתן לגלות כיום במסר הזה: אנחנו מבינים שההתקפות נגד האפיפיור ונגד הכנסייה לא באות מבחוץ בלבד. ייסורי הכנסייה באים במיוחד מבפנים, מתוך הכנסייה, תוצאה של החטא הקיים בקרב הכנסייה. גם עובדה זו מוכרת מאז ומתמיד אולם כיום אנו רואים את המציאות הזאת בצורה מפחידה. הרדיפה החריפה ביותר של הכנסייה לא באה מאויבים שבחוץ אלא נולדה מהחטא בכנסייה. כיום הכנסייה חייבת ללמוד שוב את הצורך להתחרט, לקבל על עצמה את תהליך הטיהור, ללמוד את המחילה אולם גם את המחויבות לצדק. המחילה לא מחליפה את הצדק. עלינו ללמוד את העיקר: לעשות תשובה, להתפלל, להתחרט ולתקן, לחיות על פי המידות התיאולוגיות. כך אנו כן מגיבים למציאות מתוך גישה מציאותית. הרוע מתקיף תמיד, גם מבחוץ וגם מבפנים אולם גם כוחות הטוב הינם נוכחים תמיד ולבסוף האדון חזק יותר מהרוע וגברתנו מרים הינה העירבון לכך. טוב האדון הינו תמיד המילה האחרונה של ההיסטוריה".