חג טבילתו של ישוע

בתולדות המסורת הנוצרית (וכך זה נשאר בכנסיות המזרחיות), חגגו את טבילתו של ישוע יחד עם התגלותו בביקור חכמי המזרח. המסורת הנוצרית אף הוסיפה באותו החג את זיכרון הנס הראשון של ישוע בקנה שבגליל כאשר הוא הפך את המים ליין (יוחנן ב). רק בתקופה מאוחרת במערב הפרידו בין חג ביקור החכמים וחג הטבילה. ביום הראשון אחרי חג הטבילה קוראים את סיפור הנס בקנה. כל שלושת האירועים: ביקור החכמים, הטבילה בירדן והנס הראשון בקנה מגלים את זהותו של ישוע כמשיח ישראל, גואל העולם ובן האלוהים.

בחג הטבילה קוראים את סיפור טבילתו של ישוע בירדן. הסיפור מופיע בכל ארבעה ספרי הבשורה (וקביעת איזה סיפור קוראים הינה על פי השנה הליטורגית (שנה א: מתי, שנה ב: מרקוס ושנה ג: לוקס). סיפור הטבילה מהווה את תחילת השליחות של ישוע.  מהירדן (לאחר הניסיון במדבר), ישוע חזר לגליל והתחיל לקבץ את תלמידיו, ללמד את ההמונים ולרפא את החולים. בירדן, האב מצביע על הבן במילים: "אתה בני אהובי" (לוקס ג:22). לוקס אף מציין שישוע היה כבן שלושים שנה בשעת טבילתו.

יוחנן הטביל את העם כאות תשובה לסליחת החטאים כדי להכין אותם לביאתו של המשיח. טבילתו של ישוע הינה הזדהות של ישוע עם העם כולו (וגם איתנו). הוא נקי מכל חטא ולא זקוק לעשות תשובה אולם נכנס למים כדי להיות עוד יותר אחד מאיתנו. הרוח ירדה עליו כאשר הוא עולה מהמים וכך בחג הזה ישנם כבר כל האלמנטים של התגלותו של האלוהים – קול האב, אנושותו של הבן והחיים ברוח.  

נתפלל שנוכל להיות נאמנים לחיים ולייעוד שקיבלנו בטבילה.