מתי יהיה לי זמן בשביל אלוהים?

פעמים רבות חשים, כאנשים מודרנים בני זמננו, שהחיים מושכים אותנו לכל מיני כיוונים ומפוצצים אותנו בכל כך הרבה התחייבויות שונות שבסוף, גם אם נרצה, לא יישאר לנו אפילו קצת זמן להקדיש לאלוהים.

השאלה הזאת מאד חשובה וכדאי לנו לעצור דקה לחשוב על שורש הבעייה ועל איזה פתרון אפשרי ניתן למצוא.

1. אולי הגישה שגויה. ברוב המקרים מי שחושב ככה נופל לפח של אלה שמכניסים את אלוהים לתוך הקתגוריות של "דברים לעשות" או של "תחביבים". אז הוא משתדל בכל כוחותיו לשלב את אלוהים במערכת זמנו, לפנות זמן ומקום בין דבר לדבר כדי "לתת" משהו לאלוהים כסימן אהבה. התפיסה הזאת שגויה מפני שאלוהים אינו אליל פגני שצריך לרַצות כדי שיהיה לנו טוב בחיים. הוא ראוי להרבה יותר מחלון קטן או גדול בזמננו: הוא רוצה את המרכזיה, את הלב.

בבעייה הזאת אפשר לטפל בשינוי דרסטי של גישה, זאת אומרת בלעשות כל דבר יחד עם אלוהים. אפשר לקום בבוקר ולפתוח בתפילת הודייה ספונטנית על זה שאנחנו עדיין בחיים, ואז להזמין את אלוהים ללוות אותנו לאורך כל היום, גם ברגעים הכי טפלים. אז אפשר יהיה לקבל את היום כפי שהוא יבוא (עם המתוכנן ועם הלא צפוי) ולהמשיך לבקש מאלוהים לעזור לנו כל פעם שהאתגרים נהיים קשים. יכול להיות שבסוף היום נגלה שלא אמרנו אפילו תפילה אחת, אבל שכל היום היינו בחיבור רוחני ובאחדות עם הבורא.

2. אין כנסייה קרובה בשביל להתפלל. זאת עוד טעות מאד נפוצה: לחשוב שניתן לפגוש את אלוהים רק במקום פיזי מסוים – הכנסייה. נכון שבכל כנסייה מסודרת נוכחותו של אלוהים מיוחדת ומיוחסת (הודות לנוכחותו האוכריסטית בלחם החיים), אבל אלוהים נמצא בכל מקום כי הוא שוכן בתוכנו. אז צריך לנטוש קצת את התפיסה הפגנית של האל התקוע בהיכל, כמו מין אסיר שחייב ללכת לבקר. אנחנו ההיכל, ליבנו בית המקדש: מספיק להתכנס פנימה כדי לפגוש אותו.

3. אלוהים אינו רחוק. עוד סיבה שבגללה אנחנו מרגישים שאין לנו זמן לאלוהים היא שלעתים קרובות משליכים על אלוהים כל מיני דפוסים שבאים מנסיון חיינו. חושבים שאלוהים קשה, מלא דרישיות, כבד, רציני, מפחיד... אז להקדיש זמן לתפילה זה אומר להיות גם במצב נפשי מתאים לשבת ולשמוע את כל תלונותיו עליי. טעות!

בבעיה הזאת אפשר לטפל בחיבור אמתי עם האלוהים שהתגלה לנו בכתובים ובמסורת שלנו. הוא כולו ההפך של מה שחשדנו. מטרתו העיקרית היא לתת לנו, למלא אותנו, לעזור לנו. צריך לדמיין חבר טוב שכל יום מכין ארוחת ערב מפוארת וכל פעם מזמין אותנו להשתתף בה. לחבר הזה כל יום עונים בשלילה שונה: "לא יכול כי יש לי שיעורי בית לעשות"; "לא יכול כי אמא שלי חולה"; "לא יכול כי יש לי עבודה להגיש מחר"; "לא יכול כי יש לי חוג טניס"... הבשורה הטובה היא שבניגוד לכל אדם אחר, אלוהים לא מוותר ולא מתעייף מלהמשיך להזמין.

4. מי מנהל את זמננו. שאלה מעניינת לשאול היא האם אנחנו חופשיים בתכנון ימינו. בטח שאנחנו לא שולטים בזמן, אנחנו יכולים לנסות לתכנן, אבל בסופו של דבר לא נוכל להימנע מהפתעות או מקריסת תוכניותינו – זאת עובדה. זה גם נכון שאנחנו מבזבזים כל כך הרבה זמן בדברים חסרי כל תועלת.

בבעיה הזאת אפשר לטפל בלהפחית את חשיפתנו לאינטרנט למשל, להקציב אותה ולהקפיד בזה. אם ננסה לפחות שבוע, נגלה כמה זמן יקר נאבד בעבר בכניסה פרנטית לפייסבוק, לוואטסאפ ולסנפצ'אט שלנו... אם זמן זה ירד מהחשבון יהיה קל יותר להשלים את משימותינו היומיות ואז אפילו לפנות זמן ממשי לשבת ולקרוא, להתפלל ברוגע, לעשות מדיטציה או לעזור לזולת.

5. לנצל הזדמנויות. כמו כל קשר אישי אחר, גם הקשר עם אלוהים ניזון מאינטימיות וקירבה. אי אפשר לקחת אותו כמובן מאליו תמיד. גם אלוהים רוצה שנהיה איתו לתקופות מסוימות כדי לחדש את הברית שלנו איתו ולהתמלא בחסדו.

אפשר אז לנצל הזדמנויות כמו ימי חופש, חגים, סופי שבוע, על מנת לצאת מהשיגרה ולחפש אינטימיות עם אלוהים לכמה שעות, חצי יום או יום שלם. כמה מאיתנו אם יתפנה להם יום יחשבו להקדיש אותו לאלוהים? זאת שאלה מעניינת שכדאי מאד לקחת ברצינות גם כן.

בזמן הציפייה הזה בוא נפתח את ליבותינו לאדון ונבקש ממנו לשחרר אותנו מכל תלות כדי לדבוק בו בלב שלם.