מקרא לחגו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי

מהאיגרת של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי לכל המאמינים

דרך שר מלאכיו, גבריאל הקדוש, האב שממעל הודיע לעלמה הקדושה ועטורת הכבוד מרים שדבר האב הקדוש ועטור הכבוד ירד מן השמים וייקח מרחמה את בשרה האמתי של האנושיות הפגיעה שלנו. על אף שהיה עשיר עד-בלי-די, הוא בחר להיות עני, יחד עם אמו המבורכת. זמן קצר לפני ייסוריו, הוא ערך את סדר הפסח עם תלמידיו והתפלל לאביו באמרו: "אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת" (מתי כו:39).

אף על פי כן, הוא הפקיד את רצונו שלו בידי רצונו של האב. האב רצה שבנו המבורך ועטור הכבוד, הבן שהוא העניק לנו ושנולד למעננו, יעלה עצמו, בדמו שלו, כקורבן על מזבח הצלב. היה על הדבר להתקיים לא למען עצמו – מי שדרכו נהייה כל אשר נהייה – אלא בעבור חטאינו. הדבר נועד להותיר לנו דוגמה ומופת לאופן בו יש ללכת בעקבותיו. הוא [האב] רוצה שכולנו ניוושע דרכו ונקבל אותו בלב ובגוף טהורים.

מה גדולים שמחתם ואושרם של אוהבי האדון ושל העושים כפי שהאדון עצמו אמר בבשורה: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדְךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (לוקס י:27). על כן, נאהב-נא את אלוהים ותשתחווה בפניו בלב ובנפש טהורים. זהו רצונו המיוחד באמרו: "עובדי האל האמתיים ישתחוו לאב ברוח ובאמת" (הש' יוחנן ד:23). שכן, על כל המשתחווים לו לעשות זאת ברוח ובאמת. כמו כן, הבה נפנה אליו את תשבחותינו ואת תפילותינו באמרנו: "אבינו בשמיים", שכן עלינו "לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד וְלֹא לִרְפּוֹת" (לוקס יח:1).

יתר על כן, הבה נניב פירות ראויים של חזרה בתשובה. הבה נאהב את רעינו כמונו. הבה נהייה אוהבים וענווים. הבה ניתן צדקה מכיוון שזו מטהרת את נפשותינו מכתמי החטא. בני האדם מאבדים את כל העצמים החומריים שהם משאירים בעולם הזה, אך הם נושאים עמם את פירות מעשי האהבה והצדקה שלהם. עבורם הם יקבלו מהאדון את השכר והגמול הראוי להם. אל לנו להיות נבונים ופיקחים על פי הבשר. אדברה, עלינו להיות פשוטים, ענווים וטהורים. אל לנו לרצות אי פעם להיות מעל לזולת. אדרבה, עלינו להיות משרתים כנועים לכל אדם למען אלוהים. רוח האדון תנוח על כל מי שחי כך ומתמיד בכך עד הקץ. היא תשכון בקרבם לעד. העושים את מלאכת האב יהיו בניו. הם כלותיו, אחיו, אחיותינו ואימותיו של אדוננו ישוע המשיח.

_________________

נהוג לחשוב על פרנציסקוס כמהפכן. אולם, קריאה באיגרות ובכתבים שלו מפתיעה לעתים דווקא בשמרנות התיאולוגית והמוסרית שניתן למצוא בהם. מהבחינה הרעיונית, ניתן לומר שפרנציסקוס לא חידש הרבה, אלא חזר על הבשורה הישנה והטובה. המהפכנות של פרנציסקוס נבעה לא מאמונותיו, אלא מהדרישה הלא-פשוטה להוציא את מלא האמונה מהכוח אל הפועל, מההצהרה היפה לחיים האמתיים. לא הרעיונות של פרנציסקוס היו מהפכניים, אלא החיים שלו. פרנציסקוס לקח במלוא הרצינות את אמונותיו והבין שכנסייה שמלאה בדיבורים אך חסרה במעשים, לא לוקחת ברצינות את אמרתו של ישוע "לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי' יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ז:21).

בעולם בו אנו מרבים למצוא תירוצים, נימוקים וסיבות לכך שאנחנו לא מקיימים ביומיום את מה שאנחנו מכריזים בגאון מידי יום ראשון, נבקש את תפילתו של פרנציסקוס מאסיזי כדי שאלוהים ייתן לנו את האומץ להניח בצד את המורכבויות, הסייגים וההצדקות ופשוט לחיות בחיינו שלנו את הבשורה הטובה של ישוע המשיח. אמן.