המסר של האפיפיור פרנציסקוס לצום הארבעים 2024

דרך המדבר אלוהים מוביל אותנו אל החירות

אחים ואחיות!

כאשר אלוהינו מתגלה בפנינו המסר שלו הוא תמיד מסר של חירות. "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות פרק כ, פסוק ב). אלו המילים הראשונות של עשרת הדברות שניתנות למשה בהר סיני. אלו ששמעו את המילים האלה הכירו טוב את היציאה לחירות שעליה דובר: החוויה של העבדות עדיין הייתה חרוטה עמוק בליבם. במדבר הם קיבלו את "עשרת הדברות" כדרך לקראת החירות. קוראים למילים אלה "מצוות" על מנת להדגיש את עוצמת האהבה שדרכה אלוהים מכוון את עםו. הקריאה לחירות היא קריאה תובענית. היא לא נענית מיד זה חלק ממסע התבגרות. כמו שעם ישראל עדיין היו קשורים בליבם למצרים - פעמים רבות הביעו געגועים לעבר והתלוננו נגד ה' ונגד משה - כך גם היום עם האלוהים לעיתים קשור בליבו אל הדברים המשעבדים אותו שהם נקראים להישאר מאחור. אנו מבינים עד כמה זה נכון ברגעים כשאנחנו מרגישים חסרי תקווה, משוטטים בחיינו כמו במדבר ללא ארץ מובטחת ללכת לקרתה. צום ה-40 הוא זמן של חסד שבו המדבר יכול להיות שוב כמו בדברי הנביא הושע מקום של האהבה הראשונה (הושע ב:16-17). אלוהים מכוון את עמו, הוא מאפשר לנו להשאיר את העבדות מאחורינו ולחוות חווית "פסח" (מעבר) ממוות לחיים. כמו חתן האדון מושך אותנו חזרה אליו, לוחש מילות אהבה לתוך הלבבות שלנו.

היציאה מעבדות לחירות היא לא מסע מופשט. כדי שצום ה-40 שלנו יהיה משהו מעשי הצעד הראשון הוא הרצון לפקוח את העיניים למציאות. כאשר אלוהים קורא למשה מהסנה הבוער הוא מייד מגלה שהוא אל אשר "רואה" ומעל הכל "שומע": "וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג:7-8). גם היום צַעֲקָתָם של כל כך הרבה אחים ואחיות תחת דיכוי עולה לשמיים. בוא נשאל את עצמנו: האם אנחנו שומעים את קול צַעֲקָתָם? האם זה מטריד אותנו? האם זה מניע אותנו לפעולה? כל כך הרבה דברים מפרידים בינינו מתכחשים לאחווה המחברת אותנו אחד אל השני מבראשית.

במהלך הביקור שלי בלמפדוזה, כדרך להתמודד עם התופעה הגלובלית של האדישות שאלתי שתי שאלות: אַיֶּכָּה (בראשית ג:9) ואֵי (...) אָחִיךָ (בראשית ד:9). על מנת שהמסע שלנו בצום ה-40 יהיה מעשי עלינו לשאול את שתי השאלות האלו ובכך להבין שגם היום אנחנו תחת השלטון של פרעה. שליט שגורם לנו להיות תשושים ואדישים. המודל של צמיחה כלכלית שמפלג בינינו וגוזל את עתידנו. האדמה האוויר והמים מזוהמים, אבל כך גם הנשמה שלנו. נכון שהטבילה התחילה את המסע אל עבר חירותנו, אך עדיין נשאר בנו רצון חזק לחזור אל העבדות, אל הדבר המוכר הפוגע בחופש שלנו.

ביציאת מצרים יש פרט חשוב זהו האלוהים שרואה, הוא פועל ומביא חירות לעם ישראל שלא ביקש אותה. פרעה חונק את החלומות, חוסם אפשרות להביט אל השמיים. הוא גורם לחשוב שהמציאות שבה האדם מדוכא שכבודו נרמס בלתי ניתנת לשינוי. הוא שם את הכל תחת הדיכוי שלו. בואו נשאל: האם אני רוצה מציאות חדשה? האם אני מוכן להשאיר מאחור את ההתפשרות שלי עם המציאות הישנה? העדות של רבים מאחי ההגמונים ומספר גדול של אלו שפועלים למען צדק ושלום, שכנעו אותי יותר ויותר שאנו צריכים להילחם נגד המחסור בתקווה אשר מחניק את חלומותינו ולשמוע את צעקת המדוכאים המגיעה אל השמיים אל לבו של האל. המחסור הזה בתקווה לא שונה מה"נוסטלגיה" לעבדות במצרים של עם ישראל ששתיקה אותו ומנעה ממנו להמשיך קדימה. איך אחרת נוכל להסביר שהאנושות שכבר צעדה לעבר אחוות עמים ועם התקדמות מדעית, טכנולוגית, תרבותית ומשפטית אשר מסוגלת להבטיח כבוד לכל בני האדם עדיין נמצאת בחשכה של אי שוויון וקונפליקטים.

אלוהים לא מאס בנו. בואו ונקבל את צום ה-40 כתקופה שבה הוא מזכיר לנו: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות ב:2). צום ה-40 הוא התקופה של חזרה בתשובה זמן של חירות. ישוע עצמו, כפי שאנחנו חוזרים וקוראים בכל שנה ביום א' הראשון של צום ה-40, נע אל עבר המדבר על ידי הרוח על מנת לעמוד מול פיתויי החירות. במשך ארבעים ימים הוא יהיה מולנו ואיתנו: הבן אשר נהיה בשר. בניגוד לפרעה אלוהים לא רוצה נתינים אלא בנים ובנות. המדבר הוא המקום שבו אנחנו מתבגרים ויכולים לקחת החלטה אישית לא ליפול שוב אל העבדות. בצום ה-40 אנחנו מוצאים סוג חדש של צדק וקהילה העוזרת לנו להתקדם בדרך שבה עוד לא צעדנו.

אולם הדבר כרוך במאבק כפי שאנו רואים בספר שמות ובפיתויי ישוע במדבר שמראים לנו בברור זאת. קול האלוהים האומר "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי" (מרקוס א:11) ו"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי." (שמות כ:ב) הוא בניגוד לשטן שבשקריו נאבק בקול זה. יש משהו שעלינו לפחד ממנו יותר מפרעה וזה עבודת האלילים שאנו יוצרים עבור עצמנו, אנו עלולים להחשיב אותם כקולות שלו בתוכנו. הרצון לעוצמה, הרצון שאחרים יביטו בנו בהערצה, הרצון לשלוט באחרים. כל בני האדם מודעים לכמה השקרים הללו יכולים להיות עמוקים בתוך ליבנו. זו דרך שרבים צועדים בה. אנו יכולים לפתח תלות בכסף, בחפצים מסוימים,רעיונות או מטרות, לדעה שלנו, למסורת, אפילו לבני אדם מסוימים. במקום לגרום לנו לנוע קדימה,הם משתקים אותנו. במקום מפגש הם יוצרים סכסוך.עם זאת יש גם אנושות חדשה, העם של הקטנים והענווים שלא נכנעו לפיתויי השקרים הללו. אלו שמשרתים את האלילים נהיים דומים להם: אילמים, עיוורים, חירשים וחסרים יכולת לנוע (תהילים קטו:4), עניי הרוח לעומת זאת הם פתוחים ומוכנים: כוח שקט של טוב שמרפא ומקיים את העולם.

זהו זמן לפעול, ובצום ה-40 לפעול אומר גם לעצור. לעצור לתפילה, על מנת לקבל את דבר האלוהים, לעצור כמו השומרוני בנוכחות של אח או אחות פצועים. אהבת האלוהים ואהבת רעך היא אהבה אחת. לא לעבוד אלילים אחרים אומר לעצור בנוכחות האל לצדו של רענו. מסיבה זו תפילה, צדקה וצום אינם פעולות נפרדות אחת מהשנייה אלא פעולה יחידה של פתיחות וריקון עצמי שבה אנו מוציאים החוצה את האלילים המדכאים אותנו, הדברים שאנו פיתחנו תלות בהם. ואז הלב המנוון והבודד יתעורר מחדש. תאט אם כך ותעצור! המימד הקוֹנְטֶמְפְּלָטִיבִי של חיינו מתגלה מחדש בצום ה-40 ומשחרר אנרגיות חדשות. בנוכחות האלוהים אנחנו הופכים לאחים ואחיות, רגישים יותר אחד לשני: במקום איומים ואויבים אנו מגלים שותפים למסע. זהו חלומו של האלוהים, הארץ המובטחת, שאליה הגיע לאחר שנשאיר את העבדות מאחורה.

הדרך הסינודלית של הכנסייה אשר בשנים האחרונות אנו מגלים מחדש ומטפחים, מעידה על כך שצום ה-40 הוא גם תקופה של החלטות קהילתיות, של החלטות קטנות וגדולות, שהם נגד הזרם. החלטות שיכולות לשנות את חיי היומיום, של יחידים ושכונות שלמות כמו הדרכים שבהם אנו קונים דברים, דואגים לבריאה, ומנסים לכלול את כולם בפנים גם את אלו שלרוב לא רואים או מסתכלים עליהם בזלזול. אני מזמין כל קהילה נוצרית לעשות בידוק את זה: להציע לחברים בה רגעים בהם אפשר לחשוב על חישוב מסלול מחדש של סגנון חייהם, זמן לחשוב על מקומם בחברה, ואיך הם תורמים לשיפור החברה. אבוי לנו אם החזרה בתשובה הנוצרית שלנו תהיה דומה למה שישוע כל כך התנגד אליו. גם לנו הוא אומר: "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם צָמִים אַל תְּהַלְּכוּ קוֹדְרִים כְּמוֹ הַצְּבוּעִים, הַמְשַׁנִּים אֶת פְּנֵיהֶם כְּדֵי לְהֵרָאוֹת צָמִים לִבְנֵי אָדָם" (מתי ו:16). במקום זאת תנו לאחרים לראות פרצופים שמחים, להרגיש את תחושת החופש, ולחוות את האהבה שעושה את כל הדברים חדשים. תתחילו בדברים הקטנים ובאלו הקרובים אליכם. זה יכול לקרות בכל אחד מן הקהילות הנוצריות שלנו.

במידה וצום ה-40 הזה יהפך לזמן של חזרה בתשובה, האנושות החרדה תבחין בפרץ של יצירתיות והבזק של תקווה חדשה. הרשו לי לחזור אל מה שאמרתי לצעירים בליסבון בקיץ שעבר: "המשיכו בחיפוש ותהיו מוכנים לקחת סיכון. בזמנים אלו אנו מתמודדים מול סכנות אדירות, אנו שומעים את קול צַעֲקָתָם של כל כך הרבה אנשים. אנו חווים מלחמת עולם שלישית מחולקת לחתיכות קטנות. עם זאת בואו ונמצא את האומץ לראות את עולמנו לא כעולם של מוות אלא של לידה חדשה. לא כסוף ההיסטוריה אלא כתחילתו של פרק חדש בהיסטוריה. אנו צריכים אומץ לחשוב ככה" (ליסבון, 03.08.2023). זהו האומץ של החזרה בתשובה הנולד מתוך התקוממות נגד העבדות. כי אמונה וצדקה לוקחות את התקווה שהיא הילד הקטן בידיהן ומלמדות אותו ללכת ובאותו הזמן היא מלמדת אותן איך ללכת קדימה [1].

אני מברך את כולכם ואת מסעכם של צום ה-40.

רומא 3.12.23

^[1] Cf. CH. PÉGUY, The Portico of the Mystery of the Second Virtue.